1
לא אשת שני מתים. בבבלי פריך ואי זיקת שני יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן וגזרה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות. מיהו לסוגיין לק"מ דודאי הכא לא הוי אשת שני מתים ממש אלא גזרה אטו אשת שני מתים הלכך בעיא חליצה. אך לשיטת הבבלי קשיא לי מאי פריך חליצה נמי לא תיבעי אמאי כי היכי דמרבינן מיבמתו חייבי עשה לחליצה כמ"ש תו' דף כ' ע"ב בד"ה גזרה וכו' אף זו כיוצא בה וי"ל כיון דאימעיט בפ' יבמין ה"ל כאשת אח שיש לו בנים כדאמרי' באשת אחיו שלא היה בעולמו:
2
אר"ל דר"מ היא וכו'. וקשה לעיל פ"ק דף ג' ע"א מוקמי' מתני' דתנן וכולן אם מתו או מיאנו וכו' דלא כר"מ וקשיא סתמא אסתמא וי"ל בלא"ה נמי קשיא סתמא דהכא אסתמא דפרק האשה רבה כדמסיק בסמוך ומוקמי' להו אליבא דתנאי א"כ אף מתני' דפ"ק אתיא כרבנן דר"ש: