שנאמר והיה הבכור אשר תלד. כמ"ש בקונטרס כן פרש"י. וקשה הא לעיל בריש פירקין לרבנן איצטרך ויבמה לערב כל הפרשה וי"ל דמוי"ו תדרשו כמ"ש שם בתו'. מיהו בבבלי דף ח' ממעטינן ויבמה לדרשות אחרות וי"ל ודאי לאו אוהיה הבכור לחוד קאי דא"כ ה"ל למכתב בחד קרא אלא מכח סמוכים קדריש הכי:
אלא עד שיהא הנולד בכור וכו'. וקשה דלמא ה"ק אם יהי' בן הנולד מהיבמה בכור לנחלה אצל היבם אז יקום היבם על שם אחיו המת לנחלה אבל אם אינו בכור לנחלה כגון שיש לו להיבם בנים מאשה אחרת לא יקום היבם בנחלה אלא הרי נחלת המת לכל האחין בשוה. והשתא ליכא לשנויי כדשנינן. וטעמא רבא אית ביה דכשבן היבמה הוא בכור ונוטל פי שנים באחיו היבם דינא הוא דלשקול היבם נחלת המת אבל בלא"ה לא ויש לומר לפ"ז אם קם היבם בנחלה שאין לו בן והולידה היבמה בת תחלה או שמת הבכור מוציאין מידו ואין סברא למוקים קרא בהכי וצ"ע:
אלא אם אינו ענין לנולד תנהו ענין למייבם. וקשה הא דרשינן בפ"ק אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת. ועי' בתוי"ט בד"ה מצוה בגדול וכו' שהאריך בזה. מיהו בסוגיין משמע דלא כוותיה ובאם אינו ענין קדריש ליה על היבם לכך מוקמי' אשר תלד פרט לאיילונית: