הכא אף ר"ע מודה בה. וקשה הא גם כאן איכא חשש עברה אם היא אומרת מת בעלי ואח"כ בני וצרתה אומרת מת בנה ואח"כ בעלי אם חוששין לדברי הצרה אסורה לשוק לכך קאמר לדבריה חוששין ולא לדברי הצרה. ובבבלי דף קיח גרסי' אר"י אמר שמואל הלכה כר"ט אמר אביי אף אנן נמי תנינא ניתן לי בן וכו' וחוששין לדבריה וכו' לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין ש"מ וכ' תוס' תימא לר"י הכא אף ר"ע מודה דליכא עברה וכו' כמ"ש בקונט' ותי' ואר"י דלא דייק אלא מיתור לשון וחוששין לדבריה. וגם אקושית תוס' קשיא מה שהקשיתי אירושלמי. ואתירוץ תוס' קשיא הא איצטרך למיתני וחוששין לדבריה לאשמועינן אפי' נתנה אתמלא לדבריה וכמ"ש בסמוך בתו' בד"ה אינהו וכו' וע"ק הא איצטרך למתני' וחוששין לדבריה לאשמועינן דדוקא לדבריה חוששין וחולצת ואי לאו דבריה שאומרת אני ובעלי ובני נחבאנו במערה לא היתה חולצת שאתה מצריכה כרוז לכהונה וכדאמרי' בבבלי דף קיט ע"ב וי"ל לשון חוששין משמע להחמיר וזה להקל הוא אבל קושיא הראשונה קשיא:
אינה נאמנת. עי' פי' בקונט' וכ"פ רש"י. כ' תוס' בבבלי דף קיח ע"ב בד"ה א"ל תנינא וחוששין לדבריה וא"ת האי דאינה מתייבמת משום דשוי' נפשה חתיכא דאיסורא וי"ל דדייק מדקתני חולצת משמע שכן הדין מדלא קתני מבקשים לחלוץ א"נ משמע דחולצת אפי' נתנה אמתלא לדבריה ע"כ. ויש לתמוה הרבה בדבריהם. חדא לפירש"י במתני' דטעמא דחוששין לדבריה משום דשוי' נפשה חתיכא דאיסורא א"כ מאי קמפרש בגמרא בד"ה וחוששין וכו' ולא אמרינן אוקי אחזקה ותנשא וכו' הא ודאי אסורה משום דשוי' נפשה חתיכא דאיסורא ומאי מהני החזקה לכך. גם מה שתירצו מדלא קתני מבקשים לחלוץ. לא ידעתי למה מבקשים ודאי דכופין דהא איהו אינו יודע אם האמת אתה ואינה ראוי' ליבום למה לא נכפנו לחלוץ ולא דמי להא דתנן לעיל ס"פ ב"ש דהתם ברישא הוא מכחישה ואומר שאינה צריכה חליצה ובסיפא היא הגורמת שאינה ראוי' ליבום משא"כ כאן דאפשר שדבריה אמתיים. ומ"ש דמשמע שחולצת אפי' נתנה אמתלא לדבריה לא ידעתי מנ"ל הא. ואי מיתורא דחוששין לדבריה שמעינן לה הא כתבו תו' שם ע"א בד"ה לדבריה וכו' דאיצטרך לדבריה למילתא אחריתא וכמ"ש בסמוך בד"ה הכא וכו' ע"ש. גם דברי המהרש"א אינן מבוררים לי דמ"ש דאל"כ ה"ל למפשט מאינה נאמנת דרישא וסיפא דברישא אינה נאמנת משום דרחמא ליה וכו' ע"ש. וקשה בשביל כך אינה משקרת דאינה יודעת אם ייבמנה היבם שמא ירצה לחלוץ דוקא ואוסרת עצמה לכהונה בחנם וכ"כ תוס' לעיל וצ"ע: