האשה\. שלום בינו לבינה. עיי' פי' בקונט' וכ"פ רש"י וקשה אי לקלקל נתכוונה מה לה להעיד שקר הלא אפשר לה לזנות ותיאסר עליו וכ"ת אם היא חשודה אין כל ישראל חשודים ולא תמצא מי שיזנה עמה הא יכולה היא לזנות עם עכו"ם או עבד. ואף לשיטת ר"ת שכתבו תו' כתובות דף ד' בשמו דסובר טומאה דכתיב גבי סוטה לא קאי אעכו"ם שביאתו כבהמה מודה מיהת שנאסרה על בעלה בביאתו כדמוכח ממתני' פ"ב דכתובות וסוטה וע"ק לפ"ז צ"ל משנתינו נשנית למשנה האחרונה דסוף נדרים דלמשנה הראשונה ודאי נאמנת אפי' אשת ישראל אלא שאין לה כתובה ואף זו כשיבא בעלה אין לה כתובה מזה ומזה וי"ל דטפי ניחא לה לשקר בענין זה שיכולה לומר ששמעה מאחרים שמת או שטעתה אבל כולי האי לא מבזי נפשה לזנות לעין כל. ובבבלי בפרקין דף קטז גרסי' מ"ט דקטט' רח"א משום דמשקרא רב שימי בר אשי אמר משום דאמרה בדדמי מאי בינייהו א"ב דארגיל הוא קטטה ופי' תוס' למ"ד משקרא הכא דרחמא ליה אינה משקרת ולמ"ד דאמרה בדדמי יש לחוש בשביל שנאה מועטת אמרה בדדמי ע"כ וכ' הרשב"א תמיהא לי אמאי לא אמר מת וקברתיו דלר"ש נאמנת ולר"ח אינה נאמנת וכן מקשה הכ"מ והלח"מ ע"ש. ול"נ דתו' סוברים רב שימי מוסיף אדברי ר"ח לחומר' דאפי' במקום דלא חיישינן דמשקרא אי איכא למיחש דאומרת בדדמי אינה נאמנת והיינו דקאמר איכא בינייהו מצינו דשייך חששא דאומרת בדדמי וליכא למיחש דמשקרא. ותדע דאל"כ קשיא לר"ש מתני' דכתובות האשה שהוחזקה אשת איש ואומרת גרושה אני אינה נאמנת ע"כ לומר דהתם משקרא טפי דמכחישתו וכדאמרי' בגמרא בסוגיין וכ"ה בבבלי כתובות פ"ב הרי דחיישינן דמשקרא. וכ"ת הכא כיון שאם בא הבעל מכחשתו אינה משקרא כלל אכתי תיקשי לן אמאי אינה נאמנת לומר מת יבמי מאי קאמרת שניסת לו בע"כ כיון דקטטה ביניהם אף זו כיוצא בה אלא ודאי לכ"ע חיישינן דמשקרא ור"ש מוסיף אדר' חנינא. ועמ"ש בסמוך. וא"ת הא ודאי ר"ח סובר דאומרת בדדמי דאל"כ מ"ט אינה נאמנת במלחמה בעולם י"ל במלחמה ודאי אמרי בדדמי כמפורש בבבלי טעמא אבל שתאמר בדדמי מחמת שנאה לא אמרינן וקשה לר"ש מ"ט לא חייש דאומרת בדדמי בדארגיל הוא קטטה הא חזינן שרצתה לישא לאיש אחר בלא גט מבעלה דהכי אוקימנא לה בבבלי דזו היא קטטה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא ואמרו להד"ם ואם גורמת השנאה לשקר כ"ש דגורמת לומר בדדמי וא"ל בדבר דאיכא למיקם עלה דמילתא כגון מיתת בעלה לא משקרא דהא אמרה נמי גירשתני בפני פלוני ופלוני דאיכא דמיקם עלה ולפמ"ש דלשיטת תוס' רב שימי מודה לר"ח ניחא. וכ"כ המהרש"א. מיהו הא דכתבו תו' לר"ח בדארגיל הוא קטטה לא משקרא הא קחזינן דמשקרא ואמרה גירשתני בפני פלוני ופלוני ואיכא למיקם עלה דמילתא ותו' תירצו י"ל זה לא היתה עושה לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכי' האלו בה ע"כ. ותימא אטו זו שאומרת גרשתני אין דעתה לישא לאיש בתמי' וכשיבואו העדים שאמרה שנתגרשה בפניהם יתברר שקרותה ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ואפשר לומר בגט לא הוחזקה שקרנית ממש דהא בהודאתה שהודית אחר שבאו העדים ואמרה שלא נתגרשה הורעה כחה אבל אלו אחר שבאו העדים עומדת בדבורה ואמרה טעיתי ולא היה הדבר בפני פלוני ופלוני היתה נאמנת שהרי א"צ לומר בפני פ' ופלוני גרשתני. וראיה לדבר ממ"ש הש"ע ח"מ סי' ע' ס"ב אמר פרעתיך בפני פ' ופ' אומרים ללוה הביאם והפטר לא באו ואפי' באו והכחישוהו ואמרו להד"ם ישבע היסת ויפטר ואם אומר שהזמינם לעדים כשפרעו והכחישוהו חייב לשלם ע"ש. אך נראה דהכא בהזמינם איירי דהא בגט בעינן עדי מסירה. ודוחק לומר דאומרת לא אלו היו עדי מסירה אלא שהיו אז במעמד ההוא כשגרשני דטפי ה"ל להזכיר הנך עדי מסירה ועיי' בש"ך שם וצ"ע. והרמב"ם רפי"ג מה"ג כ' טעמא דר"ת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה. וכתבו הרא"ם והלח"מ שם דהרמב"ם סובר דר"ת לחומרא ואפי' ארגיל איהו קטטה קאמר דאינה נאמנת שהוחזקה לשקר שכבר אמרה גרשתני ונמצא שקר ע"ש שהאריכו וא"ת הא לא דמיין להדדי שקר דגרשתני למת בעלי דגירושין מצי מכחישו משא"כ שקר זה שאם יבוא הבעל אינה יכולה להכחישו וי"ל כיון שאומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ונמצא' שקרנית דמיא לאומרת מת בעלי לכך אינה נאמנת ואין להאריך כאן יותר ועמ"ש בסמוך בתו':