עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה. פירש"י דף קיא ע"א עבר ובא על החרשת אחר שגירש את הקטנה נותן לה גט והותרה לשוק ממ"נ אי קטנה קנויה היא נפקא לה הך מרישא משום אחות אשה והך כניס' זנות בעלמא ואי קטנה לאו קנויה היא שפיר ייבם ע"ש. וקשה מ"ש דנקט אחר שגירש הקטנה הא אפי' אם בא עליה קודם שגירש נמי הותרה ממ"נ ואפשר לרבותא נקט אחר שגירש דהויא נמי אחות גרושתו אפ"ה הותרה ודוחק. ולפמ"ש לעיל בד"ה מודין וכו' בשם הרשב"א דהירוש' סובר קטנה קנויה ומשויירת קשיא למה הותרה הא ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה והכי פריך בבבלי וא"ל כר' נחמיה אתיא דסובר ביאה פסולה פטרה דהא בבבלי דייק מסיפא דאתיא דלא כר' נחמיה ע"ש וי"ל היינו דמשני מפני תקנתה כלומר לעולם קטנה קנויה ומשויירת והא דהותרה החרשת מפני תקנתה דאי לא שרינן אין לה תקנה לעולם אף ת"ק דר"נ סובר דביאה פסולה פטרה דהא דביאה פסולה אינה פוטרת אינה אלא משום גזרה כמפורש בבבלי פר"ג דף נ' ובתו' בסוגיין ובחרשת לא גזרו מפני תקנתה והם אמרו והם אמרו ול"ק מסיפא דהך דאמרו שהקטנה תמתין עד שתגדיל ולא מיפטרא בגט ש"מ דביאה פסולה אינה פוטרת כמפורש בבבלי בסוגיין היינו טעמא דקטנה יש לה תקנה משתגדיל וגזרו אביאה פסולה דאינה פוטרת. והבבלי סובר משום תקנתה אין להתיר איסורא: