מפני שעמדה עליו שעה אחת באיסור. בבבלי פריך א"ה חליצה נמי לא תיבעי וכ"ת ה"נ והתניא רא"א חולצת אלא אמר עיפא טעמא דר"א לא ידענא. וכ' המהרש"א ויש לתמוה דלמא טעמו משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למשרי יבמה לשוק דמהאי טעמא חולצת נמי בחיי האב לרבנן אע"ג דהוי ערוה דאורייתא וצ"ע ע"כ. ונ"ל הא דתניא דאר"א חולצת אף במגרש את היתומ' תני הכי וכן משמע לישנא דמתני' דתנן ור"א אוסר ולא תני ור"א פוטרה מן החליצה ומן היבום וכן מפורש בתוספתא דאקטנה קאר"א דחולצת ע"ש. והשתא שפיר פריך מ"ט חולצת הא אפי' אם יאמרו שמותרת לשוק אין כאן איסור וה"ל גזרה לגזרה דהא זה שעמדה עליו באיסור נמי דרבנן הוא ועיי' בחי' רשב"א ובבבלי בסוגיין:
מודין חכמים לר' לעזר בקטנה וכו'. כ' הרשב"א דף קט לרבנן יתומה בחיי האב ועדיין היא קטנה היא חולצת צרתה חולצת או מתייבמת וכ"כ הרי"ף אבל הראב"ד כ' צרתה נמי חולצת ולא מתייבמת דדוקא בגרושה עצמה דאינה אסורה ביבום אלא מטעם גזרה הוא דצרתה שריא אבל יתומה בחיי האב דערוה היה ודאי גזרינן צרתה אטו היא וכו'. ופלוגתא היא בירושלמי דגרסי' התם מודים חכמים וכו' עד וערוה פוטרת צרתה הנה שרבו שם המתירין ועוד שאפי' האוסרים לא אסרוה משום גזרה אלא משום צד קנוי ושאינו קנוי ועשאוה קנויה ומשויירת ואנן הא אסיקנא לקמן דקטנה קנויה ואינה קנויה ואפי' לר' שמיי יש מה נפשך בעריות ע"כ. וקשיא לי מנ"ל דפלוגתייהו דר"י ור"ל בצרת קטנה ואליבא דרבנן דלמא בצרת גדולה ואליבא דר"א וכדבעי מיניה רבא מר"נ כמפורש בבבלי דלפי הירושלמי דעיקר הטעם משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור ולא משום גזרה אזדא ליה פשיטותא דר"נ ע"ש. ונראה דדייק ליה מדמייתי תחלה הך ומודים חכמים וכו' ועלה קאמר צרתה מהו משמע דעלה קאי וממה שהעתיק הך ומודים וכו' משמע מפורש שכך דעתו. אבל תימא הוא איך לא ראה שבנוסחת הירושלמי הך ומודים מפורש במתני' ופירש הגמרא תחלה טעמא דר"א ובתר הכי מפרש מ"ט מודים חכמים ביתומ' בחיי האב ובתר דפריש לה למתני' מיבעיא צרתה מהו. מיהו פשטא דשמעתתא הכי רהיטא דביתומה בחיי האב פליגי דקאמר צד שקנה וצד שלא קנה בה כנגדו היתר בצרה והיינו ביתומה איכא צד שלא קנה בה מחמת קנינה אבל לפמ"ש דפליגי לר"א קשיא הא טעמו דאסור משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור מאי קנה ושלא קנה שייך הכא הא ודאי קנוי' לבעלה דבהיתירא החזירה ולא נאסרה אלא ליבם ואין בו שום צד היתר. אך עדיין י"ל מדמצריך ר"א חליצה ש"מ דס"ל דמ"מ מהני החזרה להקנותה גם ליבם וקנוי' ומשויירת היא לו ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה מפני וכו'. ומ"ש דאסיקנן קטנה קנוי' ואינה קנוי' וכו'. וא"ת דאף דקנוי' היא לגמרי מ"מ אין קנינה אלא מדרבנן ומדאורייתא מיהת אסורה וה"ל צרת ערוה דרבנן וי"ל היינו דקאמר ממ"נ צרתה מותרת מדאורייתא אינה צרתה שכבר גירשה ואין קנין קטנה כלום ומדרבנן קנוי' היא לגמרי וה"ל צרה גמורה ומותרת ועדיין הדבר צריך תלמוד: