אלא כן אנן קיימין בסתם וכו'. בבבלי גרסי' ר' יוסי אומר נסתרה לאלתר לא נסתרה אפי' לאחר כמה שנין. משמע דבנסתרה פליגי מיהו אפשר לומר דמאי דקאמר הכא בסתם נמי פירושו שנסתרה אבל לא ידעינן בודאי דבעל וכ' תוס' לא נסתרה כלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה דר"מ ס"ל לא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ולא יבעל וכו' ע"ש. וכ' המהרש"א ובספרים מדויקים ראיתי שהגיהו כך ואע"פ שלא נכנסה לחופה ר"מ וכו' ור"ל אע"פ שלא נכנסה לחופה סובר ר"מ דלא מוקים היינו כההיא דהכא ביבמה שאין שם כניסת חופה ע"כ. ותימא א"כ בטלת לר"מ כל טענת בתולים שהרי היא נאמנת לומר לארוס נבעלתי דהא אין לך ארוסה פחות משלשים יום דתנן נותנין לבתולה שנים עשר חדש ועוד הא תניא כלה בלא חופה אסורה לבעלה כנדה וכי נחשדו ישראל על כך למיעבד איסורא וכ"כ הרשב"א וכי במקום איסורא לא מוקי איניש נפשיה ועוד לפ"ז לא דמיא ליבמה דהיתירא היא משא"כ התם דאיסורא איכא. וגי' המהרש"ל עיקר:
מהו שיהא נאמן לומר על דר"מ וכו'. ותימא הא אפי' לומר על בנו שהוא ממזר נאמן כדתנן פ"ד דקידושין כ"ש לעשותו שתוקי ודוחק לומר דמיבעיא ליה אליבא ת"ק דמתני' דקידושין דס"ל דאינו נאמן ולא אליבא דר"י דא"כ ה"ל לפרושי הכי בהאיבעיא ואפשר לומר דקים ליה דת"ק דפליג אר' יהודה וסובר דאינו נאמן לומר אבנו שהוא ממזר הוא ר"מ ועי"ל דהכא אפי' ר' יהודה מודה דאינו נאמן דהא לפי דבריו מכחיש החזקה דחזקת כל כנוסה בחזקת בעולה אבל נאמן לומר שבנו ממזר במקום שאינו מכחיש החזקה. ונפקא מינה בין הנך תרי שינוייא דלתירוצא קמא לדידן דקיי"ל כר"י דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר אף כאן נאמן וניחא שהשמיט הרמב"ם דין זה אבל לתי' בתרא קשיא הא גם באמרו בני זה ממזר מכחיש חזקת האם שהיתה בחזקת כשרות וי"ל דאיירי שהיתה אנוסה. אלא הא דקיי"ל לר"י לומר שבנו הוא בן גרושה ובן חלוצה קשיא דמכחיש חזקת עצמו ואשתו ויש לחלק וצ"ע:
וא"ר לעזר דר"מ היא. בבבלי בסוגיין איתא נמי א"ר יוחנן ר"מ היא. וקשה הא אוקימנא רישא יבם קטן וכו' דלא כר"מ וקשיא רישא רבנן וסיפא ר"מ וי"ל יבם קטן וכו' לאו רישא דיבמה שאמרה תוך שלשים היא ודוחק:
וא"ר לעזר ל"ש אלא אצלה הא אצל צרתה לא. משמע אפי' בתוך שלשים אינה נאמנת אצל צרתה מדפשטינן מינה שאינו נאמן לר"מ לחוב את בנו לומר שלא בעל תוך שלשים דאי לאחר שלשים אין בין ר"מ וחכמים כלום ולמה מיבעיא ליה לר"מ אלא ודאי דאפי' תוך שלשים אינה נאמנת אצל צרתה דכל כנוס' בחזקת בעולה כמ"ש בקונט'. וזה סתירה לדעת תוס' דף קיב שאוסרים הצרה עד לאחר ל' יום אם שניהם מודים שבעל ע"ש. אבל בזמן ששניהם מודים אפי' לאחר ל' נאמנים לאסור הצרה. מדלא מסיים גם סיפא דמתני' ובזמן שהוא מודה וכו' ועלה ה"ל לר' לעזר למימר ל"ש אלא צרתה ש"מ דבשניהם מודין אף הצרה אסורה. וכן משמע לשון הש"ס בסמוך שניהן יכולין לעקור החזקה ושריא לעלמא בלא גט ה"ה שנאמנים לאסור הצרה ועיי' ברא"ש וצ"ע: