תני ר"ח כשר וכו'. ונראה דר"ח ור"ה לא פליגי דר"ח בע"ז של עכו"ם שיש לה ביטול ולא כתות שיעוריה ור"ה איירי בע"ז של ישראל ועיר הנדחת נמי לר"ח דמכשיר איירי בשופר מנכסי הרשעים המופקד בעיר אחר ולא נקבץ לתוך שללה והברירה ביד הנפקד להביא לשם. והא דקאמר בסמוך הכל מודין וכו' היינו דבלולב לד"ה אפי' ע"ז של נכרי אין יוצאין בו דאע"ג דאית בי' שיעורא השתא מיהת אינו נקרא שלכם. ודחקני לפרש כן לקיים דברי תוס' בדף קג ע"ב בד"ה סנדל וכו' ע"ש. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה הכל מודים וכו':
הכל מודים בלולב וכו'. משמע דאיירי בע"ז של עכו"ם כדפירשתי בקונט' דבע"ז של ישראל אף שופר פסול דכתות מיכתת שיעורא ואף שופר צריך שיעור כדתנן פ"ג דר"ה. ואין סברא לומר דפליג הירושלמי אבבלי בהא. ומסוגיין קשיא לי אמ"ש המג"א בא"ח סי' תרמ"ט ס"ק כ' לולב שאינו ראוי לאכילה כל שהוא שלו אע"פ שאסור בהנאה לכם קרינן ביה ע"ש. א"כ מאי קאמר ר"י בלולב כתיב לכם לא משל איסורי הנאה הא בלולב אף איסורי הנאה לכם קרינן ביה. ואף אם נאמר דסוגיין איירי בע"ז של ישראל כיון דאין לה ביטול לא מיקרי לכם אבל בשל עכו"ם שיש לו ביטול אע"ג דעכשיו אסורה לו מיקרי לכם מ"מ קשיא להמג"א שהרי קאמר שם דלכך איצטרך לטעמא כתות שיעוריה לפי שלולב מיקרי לכם ע"ש ולא שייך כתות שיעוריה אלא בע"ז של ישראל כמפורש שם בש"ע סעיף ג' וצ"ע:
הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר וכו'. כ' הרמב"ם פ"ד מה' יבום הלכה כ' סנדל של תקרובת ע"ז ושל עיר הנדחת וכו' פסול. וכ' הה"מ והוסיף רבינו עיר הנדחת ופשוט הוא שהוא כתקרובת ע"ז שאין בטלה עולמית. וכתב שם בהגה"ה לפי גי' הה"מ תימא על רבינו איך מדמה עיר הנדחת לתקרובת ע"ז דלא כירושלמי שכתב בהדיא הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר דכתיב חלוץ הנעל מ"מ ע"כ. ודברי המגיה תמוהין דהא א"ר מנא כמה דאת אמר תמן יום תרועה וכו' כן את אומר הכא חלוץ הנעל מ"מ. ובסמוך מפורש מאן דדריש יום תרועה מכשיר נמי בשופר של ע"ז ה"ה מאן דדריש חלוץ הנעל מ"מ מכשיר נמי בסנדל של ע"ז ומאן דפוסל בסנדל של ע"ז פוסל נמי בשל עיר הנדחת וזה ברור: