1
אלא בשאנס. נראה דדוקא קאמר אבל בזנות ליכא לאוקמי דקתני סיפא ועולה במשמרו של זה ושל זה ואי בזנות אסור לשמש בכהונה דבעינן זרעו מיוחס אחריו דצריך שידע אבוה מני וא"ת א"כ אפי' באונס נמי וי"ל הא דבעינן זרעו מיוחס אחריו דרבנן ובזנות דשכיח גזרו ובאונס דלא שכיח לא גזרו. וכה"ג מחלק בבבלי בסוגיין בין זנות לנישואין. ואני תמה אבבלי דפריך אשמואל ממתני' ודחיק למוקמי מתני' בשינויא דחיקא ולא מוקי לה באונס. ודוחק לומר דס"ל דזנות ואונס כהדדי שכיחי דהדבר ברור דאינו כן וצ"ע:
2
וסברנן מימר כרבנן וכו'. עיי' פי' בקונט'. ומצינו כיוצא בזה כמה פעמים דקאמר סברוה למימר קאי הכי במסקנא וכ"כ תוס'. ומשנתינו ודאי לא אתי' כר' יוסי דתנן ואינן חולקין על הגורן ור' יוסי סובר חולקין תרומה לעבד בלא רבי וכן מפורש בבבלי בסוגיין וכ"מ לעיל הלכה ד: