רע"א אביו ואמו קלל וכו'. וא"ת לפי הגהתי בקונט' כבר אפיקתיה לאביו קלל וגו' דבא ללמד דלא בעינן שניהם כאחד וי"ל ר"ע סובר כר' יונתן דמשמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו ובבבלי סנהדרין דף פה גרסי' ת"ר אביו ואמו קלל לאחר מיתה וכו' הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו קלל אלא לר' יאשי' מנ"ל דתניא איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו אמו שלא אביו אביו שלא אמו מנין ת"ל אביו ואמו קלל דר"י ר' יונתן אומר משמע כל א' בפני עצמו וכו' מנ"ל נפקא ליה מומקלל אביו ואמו ור' יונתן האי מיבעיא ליה לרבות בת טומטום וכו' ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כל' בני אדם. והרמב"ם כ' רפ"ה מה' ממרים המקלל אביו ואמו נסקל וכו' ואחד המקלל בחייהן או לאחר מיתתן ה"ז נסקל וכו' וכן הטומטום ואנדרוגינוס. והלכה ט' כ' וכן גר שהורתו שלא בקדושה אע"פ שלידתו בקדושה אינו חייב על מכתו וקללתו כשם שאינו חייב על אביו כך אינו חייב על אמו שנאמר ומקלל אביו ואמו את שהוא חייב על אביו חייב על אמו וזה שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו ע"כ. וקשה כמאן ס"ל אי כר' יונתן הא איצטרך אביו ואמו קלל לאחר מיתה ומקלל אביו ואמו איצטרך לרבות בת טומטום ולדידיה גר חייב על אמו כר"י הגלילי דהא לא אייתר לן אביו ואמו קלל לדרשת ר"ע וכן לר' יאשיה איצטריך אביו ואמו קלל לחלק ומקלל אביו ואמו לאחר מיתה וע"ק מ"ש שנאמר ומקלל אביו ואמו את שהוא חייב וכו' הא אפי' כר"ע לא אתי' דאיהו מאביו ואמו קלל יליף ליה כמפורש כאן ובת"כ. ותמהני שלא הרגישו בזה מפרשי דבריו. ונ"ל דסובר הרמב"ם הא דמשני הש"ס לר' יונתן דברה תורה כלשון בני אדם זהו דוקא אם נאמר דס"ל לר' יונתן כר"י הגלילי ומדחזינן דבסוטה פ"ד פריך הש"ס ור' יונתן האי איש איש מאי עביד ליה ש"מ דאף ר' יונתן דריש איש איש ואייתר ליה ומקלל אביו ואמו ש"מ דאתיא לדרשת ר"ע דגר אינו חייב על אמו. והא דתפס להך קרא ושבק לקרא דאביו ואמו קלל דמיניה יליף ר"ע י"ל משום הך ברייתא דבבבלי דיליף מאביו ואמו קלל לאחר מיתה משמע דהכי ס"ל לר' יונתן. ובזה מיושב קושית המשנה למלך ר"פ הנ"ל. והדברים ברורים באין גמגום:
מודה ר"ע בשתוקי וכו'. כ' הרמב"ם פ"ה מה' ממרים הלכה ט' שתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו. והרב בכ"מ לא גילה מקורו. ונראה שנעלם ממנו לפי שעה סוגיין וגם הת"כ. גם אמ"ש הרמב"ם שם וכן גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו חייב על קללתו. כ' הכ"מ זה פשוט וכו' ע"ש כאלו הרמב"ם הוציא דין זה מלבו. והדבר מבואר בסוגיין: