דאינון דרשין חוצה החיצונה. ואנן דרשינן החוצה לרבת הארוס' כמ"ש בקונט'. יש מקשים הא דגרסי' בבבלי קידושין דף יג מיתת הבעל מנלן דשריא דאמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מתקיף לה ר"ש אימא מאן אחר יבם. מאי פריך אס"ד דאחר קאי איבם החוצה למה לי לרבות ארוסה ליבום תיפוק ליה קרא פן ימות וגו' בארוסה איירי דכתיב ומי האיש אשר ארש אשה וכו'. ולפום סוגיין לק"מ דהכי פריך אימא החוצה למעע נשואה קאתי כדדרשי הכותים אע"ג דבית נשואה משמע דלמא אתי קרא ואפקיה מפשטיה:
דלית אתון דרשין כר' נתמיה. וא"ת תיקשי נמי לב"ש הא החוצה משמע כמו לחוץ וי"ל דב"ש מה"א קמא דהחוצה ילפי כדמסיק בבלי בפרקין דף יג. א"נ קסבר רשב"א דב"ש ילפי מלאיש זר וה"פ לא תהיה אשת המת החוצה כשיש שם איש שהוא זר לה ואינו מקרובותיה והראשון נראה:
והא כתיב ישובו רשעים לשאולה. וקשה הא כתיב נמי המדברה ומפרשינן אל המדבר ה"נ לשאולה אל השאול וי"ל הכא דכתיב למ"ד ברישא וה"א דבסופו נמי במקום למ"ד אין לפרשו אלא כמו ללשאול: