חמש עשרה נשים פוטרות. כתבו תוס' ולא נקט עריות כדתנן בסיפא אחת מכל העריות האלו שש עריות חמורות מאלו וכו' ע"ש תירוצם. ול"נ עריות לא שייך למיתני אלא בהנך שכתובין בתורה ובת בתה ובת בנה וחמותו ואם חמותו תרוויהו מחד קרא נפקא כדפי' בקונט' וכן אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו תרווייהו מערות אשת אחיך נפקא. אבל הנך שש עריות דבסיפא כל אחת ערוה בפני עצמה היא. גם הא דתנן בסיפא אחת מכל העריות ודאי שפיר נקט דכל אחת ערוה בפני עצמה היא אבל מנינא חמש עשרה עריות לא מצי התנא למיתני:
בתו. פירשתי בקונט' היינו מאנוסתו וכו' וכ"פ רש"י. ואף שהרשב"א כתב דאפשר לומר. דבנישואין איירי ואורחא דתנא למיתני בתו שהיא בת אשתו ובת אשתו שלא בתו. לא כ"כ אלא באת"ל כדי לתרץ לרב יהודה אבל מודה דסתמא דש"ס סובר דבאנוסתו איירי כמפורש בדבריו ע"ש:
חמותו. פירשתי בקונט' שמת בעלה ונשאה אחיו וכו' וכ"פ רש"י. וא"ת ה"ל לפרש בקצרה שנשא בת אחיו ומתה אשתו ונפלה חמותו לפניו ליבום וי"ל דאחות אשתו דתנן לקמן במתני' ודאי לא איירי הכי דלאחר שמתה אשתו מותרת לו ה"ה חמותו נמי איירי בכה"ג שאשתו עדיין חיה. ואין לומר דבחמותו לאחר מיתה פליגי ר"י ור"ע ולר"ע אין בה איסור כרת בפלוגתא לא קמיירי כדמסיק לקמן דהא בבבלי דף י' מסיק דבפלוגתא קמיירי כדמוכח מסיפא דמתני'. ועיין במהרש"א ב' ע"ב מיהו איכא לשנויי רש"י מפ' מתני' אליבא דהלכתא דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו:
ואחות אשתו. כתבו תוס' דף ב' ע"א בד"ה ואחות אשתו אין להקשות נדה תאסר ליבם אפי' לאחר טהרתה כמו אחות אשתו שאינה מתייבמת אפי' מתה אשתו אח"כ דלא דמי דאחות אשה ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי משאר בני אדם אבל נדה לכ"ע אסורה וכו' ועוד דאחות אשה כיון שנפטר' שעה אחת פטורה לעולם משום שנא' דרכי' דרכי נועם וכו' דאין זה דרכי נועם אם יש לה להזדקק לזה שנפטרה הימנו אבל נדה דרכי נועם היא דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר ע"כ. וראיתי להגאון מהר"ר צבי בתשובותיו סי' א' שכתב בד"ה גם מ"ש טעם למניעת האוננת מחליצה להר"ב מהראנ"ח משום דהיא מצוה ואונן פטור מכל המצות. תמי' לי טובא וכו' אין לך אשה שכשרה ליבום שהרי הוא והיא נעשים אוננים וכיון שבשעת נפילה פטורה ה"ה כאשת אח שיש לו בנים ואסורה ע"כ. ואני תמה איך נעלם ממנו דברי תוס' שהרי איסור אנינות אינו חל על היבם טפי משאר בני אדם שגם היא אוננת וכ"ש לתי' בתרא דלק"מ שמטעם אנינות גם לבעלה צריכה להמתין עד שיעברו ימי אנינות וזה ברור. ומ"ש הגאון הנ"ל עוד שם ונראה דאף פטור האונן מדרבנן ולחומרא בעלמא אמרה הרב אבל לא מן השם הוא זה שאף מקח וממכר בכלל המצות מנא' הרמב"ם וכו' ובכולן מעשה אוננין קיימין ע"כ. ול"נ דטעם מהראנ"ח מדרבנן מיהת אוננת אסורה בתשמיש וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה הלכך יש למנוע אוננת מלחלוץ. אלא דלפ"ז אף כשהיא נדה יש למנעה מתליצה כיון דבהאי שעתא אינה עולה ליבום ולא ראיתי מי שחשש לדבר זה וצ"ע: