תיפתר בעונה אחריהן אמן. כתבו תוס' בבבלי פירקין דף ל"ח בד"ה באמת אמרו בן מברך לאביו אין זה מענין משנתינו ולא מייתי ליה הכא אלא אגב גררא דהכא לא איירי במקרא אותו וכו' ע"כ ולפום סוגיין ל"ק דדמיא למתני' דקטן איירי בשעונה אחריו כדתנן במתני' ומכאן סייעת' לדעת הרי"ף והראב"ד והרמב"ן והרשב"א דלפי המסקנא הך ברייתא לא איירי בשיעורא דרבנן כדדחי רבינא בבבלי בברכות דף כ' אלא נשים בברכת המזון דאורייתא וקטן בשעונה אחריו ולכך מייתי ליה כאן לאשמועי' דלא סמכינן אדיחוייא דרבינא:
בעונה אחריהן אמן. הרא"פ בברכות הגיה בעונה אחריהן מה שהן אומרין ע"ש ודוחק להגיה שהרי גם בברכות ובר"ה הגירסא עונה אחריהן אמן וגם הבעל המאור העתיק כן ומה שהביא ראי' מדברי הרמב"ן אינו ראיה שלא כיון להעתיק לשון הירושלמי ע"ש ינ"ל שאין צורך להגיה דכל שהוא מכוין לברכתו ועונה אחריו אמן אע"פ שלא כיון המברך להוציאו יצא דאמן קבלת דברי' הוא כאילו בירך הוא בעצמו והוציא הדברי' בפיו כדמצינו בשבועה ובמקום אחר הארכתי: