1
כל שהיה בכלל וכו'. מכאן קשה למה שפירש"י בשבת דף ע' ע"א בד"ה ועל כולן וכו' משום דהוה כלל בלא תעשה ופרט בעשה ואין דנין בדבר שהיה בכלל וכו' ע"כ. וכאן דהוה כלל בעשה דארור אשר לא יקים וגו' עשה הוא ופרט הוא בלא תעשה. וגם התוס' כתבו שם לגבי דבר שיוצא מן הכלל לא מצינו בשום מקום דבעינן שיהיו שניהם שוין בעשה או בלא תעשה ע"ש. ומכאן למדנו כלל חדש כל שכללן הכתוב לא הוו שני כתובים וצ"ע: