וחורנה אמר בתרומה אבל לא בחולין אר"ע. וקשה הא ודאי הך קרא וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו יטמא דמייתי מיניה ר"ע שלישי בחולין נמי איירי דאל"כ קשיא שני בחולין מנ"ל וכיון שכן קשיא חולין נמי נילף דעושה שלישי מדכתיב יטמא וי"ל דקשיא ליה לשמואל אס"ד דשלישי מטמא אף בחולין למה אין הקרי יטמא כדכתיב אלא ודאי דקרי תרתי אתי לאשמועינן בחולין ובתרומה חולין מטמא שני כמו הקרי ותרומה שלישי כדכתיב יטמא. אך קשה למה ליה לרב למילף שלישי בתרומה מק"ו דשרץ תיפוק ליה דקרא איירי בין בחולין בין בתרומה וליכא לשנויי כדשנינן דאכתי קשיא יהיה הקרי יטמא דהא איהו סובר דחולין נמי עושה שלישי וי"ל אי לאו ק"ו הוה אמרי' כסברת שמואל אבל השתא דאית לן ק"ו ע"כ דקרא לחולין אתי והא דלא קרינן הכי טעמא אחרינא אית ביה:
מתני' פליגא על רב. וקשה לימא דהך מתני' כרבנן דר"ע דלית להו שלישי בחולין וי"ל דסתס מתני' כר"ע כדאמרינן בבבלי וכולהון סתימאה אליבא דר"ע שנויות:
אוכל מעשר וכו'. בפ"ק דנדה דף ז' גרסי' וחולין הטבולין לחלה כחלה דמי והתנן אשה שהי' ט"י וכו' אמר אביי כל שודאו מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה והאי ט"י כיון דלא מטמא ודאו חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה והא מעת לעת שבנדה שודאו מטמא חולין ולא גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה וכו' ואב"א הנח מעת לעת דרבנן. וכתבו תוס' בד"ה הנח וכו' אע"ג דנשען על הזב נמי דרבנן ואמרינן שם דספקו מטמא חולין הטבולין לחלה טומאת מעת לעת קיל טפי שאין שום ספק טומאה בשעה שעוסקת בטהרות ע"כ. וכתב הר"ש פ"ד דט"י משנה ב' אשה שהיא ט"י וכו' מהך מייתי בפ"ק דנדה דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמי ותימא דשבק רישא דאוכל מעשר שהוכשר במשקה דהוי מצי למידק מינה ומייתי מסיפא וי"ל דניחא ליה לאתויי מחלה אחלה ע"כ. ותימא לי לפמ"ש תוס' דאף בספק בדרבנן כגון נשען אע"ג דאינו מטמא חולין מטמא חולין הטבולין לחלה כיון דבשעה שעוסק בטהרות ידע בטומאתן א"כ תיקשי לן רישא דהיינו אוכל מעשר שהוכשר במשקה וכו' דתנינן או ידים מסואבות שבשעה שעסק בטהרות ידע בטומאתן ואפ"ה אין מטמאין חולין הטבולין לחלה ודוחק לחלק בין ידים מסואבות לנשען שהידים תחלת טומאתן מספק משא"כ בנשען. דמדברי רש"י שם בד"ה טמא דשמא מתוך וכו' משמע דנשען נמי אינו אלא ספק וצע"ג. גם דברי תוס' שם בד"ה והאי ט"י וכו' תמוהים שכתבו פעמיים דהא דאשה שהיא טבולת יום וכו' ברייתא היא ומשנה שלימה היא פ"ד דט"י:
שניא היא וכו'. גרסי' בחלה פ"ג א"ר יונה תרתין מילין תני ר"ח רובא ואינון פליגון הדא על הדא טבל מנינו כחולין וכל הספק פוסל את התרומה ופסל את החולין מלעשות תרומה וקשיא אם טבל מנינו כחולין ש"מ דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמי למה תני כל ספק וכו' והא מנינו כחולין אר"י אף אנן תנינן תרתיהן טבל מנינו כחולין דתנינן תמן אוכל מעשר שהוכשר וכו' ע"כ. ולא משני הש"ס מידי אקושיא דר"י דמקשה ברייתות ומשניות אהדדי ותימא לישני דכל שודאו מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה והא דטבל מנינו כחולין הייני בדבר שאין ודאו מטמא חולין כגון שלישי מותר לעשותו תרומה וכדשנינן הכא ובבבלי פ"ק דנדה וכמ"ש בסמוך בד"ה אוכל וכו: