שאנס איש פלוני ופיתה את בתי כו'. עי' בקונט' וכ"ה בבבלי לקמן פ' שבועת הפקדון תנן אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי כו' חייב ור"ש פוטר. וקשה מ"ש דלא פליגי אשבועת העדות ונראה בשבועת העדות דקפיד קרא אמה שמפסיד לו ממון לחבריה אפי' לר"ש חייב דהא הפסידו אבל בפקדון לא הפסידו ממון בכפרתו דאי בעי היה מודה ומיפטר. אך קשה בבבלי בסוגיין בעי המשביע עדי קנס לרבנן מאי כיון דאלו מודה מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה אי דלמא השתא מיהא לא אודי. תפשוט ליה דחייבין דאס"ד לרבנן פטורין לר"ש נמי פטורין הדרא קושיא לדוכתא ליפלגי ר"ש ורבנן ברישא בשבועת העדות ורבנן מחייבי דאף בשת ופגם הוא תובע ולר"ש קנס הוא תובע דהוא מידי דקיץ ולא בשת ופגם וי"ל קסבר ר"ש כר"א בנו דאמר יבואו עדים ויעידו הלכך מודה בשבועת עדות חייבין ולא פליג אלא בפקדון. כתב הרמב"ם פ"ט מה"ש וכן אם השביעם שיעידו לי שאנס פלוני את בתו כו' חייבין בשבועת העדות מפני הבשת והפגם כו' וכתב הכ"מ פלוגתא דר"ש ורבנן פ' הפקדון ולמד רבינו משם לשבועת העדות. וכתבו הלח"מ ומ"ל ותימא הא בשבועת העדות תנינן להו ואוקמא בגמרא משום בשת ופגם ע"ש ואני תמה מדבריהם הש"ס דחה הפשיטות דבעי לפשוט ממתני' דמשביע עדי קנס פטור וקאמר איכא לאוקמי דקתבע בשת ופגם אבל עדיין ספיקא הוא אי קנס הוא תובע או בשת ופגם לכך הוצרך הכ"מ לומר דמפקדון למד דבשת ופגם הוא תובע ולא קנס: