ונאמר אואין בפקדון. כתב תו' תימא כיון דגמרינן מפקדון ניבעי בהלואה ובעושק ייחוד כלי כדאמרינן בשבועת הפקדון בהזהב (דף מ"ח) ע"כ. לפום ריהטא היה נראה לומר מ"ד בהזהב דבעי יחוד כלי ס"ל כר"ע דיליף דבעי' תביעת ממון מדכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה. אע"ג דמסיק בבבלי (דף ל"ד) ר"ע אאואין דר"א סמיך מ"מ שמעינן מוהי' כו' דחייב על אחת מאלה ואתי לרבויי שכיחשו בהלואה ובעושק שלא היה בו ייחוד כלי. והבבלי דקאמר מאי איכא בין ר"ע ור"א א"ב משביע עדי קרקע כו'. אזלא למ"ד פ' הזהב שם דלא בעי ייחוד כלי בשבועת הפקדון. או סובר כר"י הגלילי דיליף מוהוא ראה או ידע ולא מפקדון מיהו לפ"ז היה נראה ראי' דלית הלכתא כמ"ד דבעי יחוד כלי דהא כולא סוגיא דפרקין ודשבועת הפקדון משמע דילפינן עדות מפקדון אך אחרי הענין נראה דאיכא למימר אף מאן דגמר מפקדון יליף מקרא והוא ראה או ידע דלא בעינן יחוד כלי בשבועת העדות דא"כ לעולם בעינן ראייה דהא אינו מוסר דבר לחבירו אלא באמירה בעלמא מייחד לו כלי וקרא קאמר או ראה או ידע בחד מינייהו סגי. וכ"ת א"כ ל"ל למילף מפקדון תיפוק ליה מקרא והוא ראה כו' וכדדייק רי"ה י"ל קסברי הנך תנאי אי מקרא והוא ראה כו' לחוד סד"א אף דבר שאינו ממון חייב קרבן והוא ראה כו' לגופא איצטרך דחייב אפי' אעדות שהוא בראייה לחוד ובידיעה לחוד דהד"א ושמעה קול אלה כתיב משמע כל מילי א"כ בעינן דומיא דדבר אחר שאין עדות אלא בראייה ובידיעה לכך איצטרך למילף מפקדון שאינו נוהג אלא בתביעת ממון וקרא והוא ראה איצטרך למעט דלא בעי יחוד כלי כפקדון. ורי"ה סובר כיון דקרבן אוהוא ראה או ידע כתיב ממילא שמעינן דאינו חייב אלא בתביעת ממון:
אויי סוטה יוכיח כו' ואינו מדבר בתביעת ממון. כתב תו' דעיקר לא אתי להפסידה כתובתה אלא להשקותה ע"כ. והוא דוחק דהא עכ"פ אית ביה ממון ונראה קסברי ר"א ור"ע כתובת אשה דרבנן כרשב"ג:
ואל יוכיחו אויי ביטוי שפתים שלא עשה בהם זדון כשגגה. וא"ת הא אמרינן ס"פ דלעיל (פ"ג ה"י) דילפינן נפש נפש ג"ש ביטוי משבועת העדות מה להלן מושבע כנשבע אף בביטוי כן א"כ ניליף נמי עדות מביטוי דליחייב על כל דבר בג"ש דנפש נפש וי"ל עיקר ג"ש היא תחטא תחטא וכ"ה בבבלי וכ"מ בסמוך. והא דקאמר לעיל אינו אלא כמו מה מצינו. מיהו לאו מה מצינו ממש הוא דאיכא למפרך מה לעדות שכן לא עשה בו זדון כשגגה א"נ תנא דהכא פליג ולית ליה ג"ש דנפש נפש ולא גז"ש דתחטא תחטא ועמ"ש בסמוך:
מה פקדון אינו מדבר כו'. וא"ת מה לפקדון שלא עשה בו המושבע כנשבע ושוגג כמזיד משא"כ בעדות כבר הקשו כן בת"כ ומסיק אלא ר"ש תחטא תחטא גמר. וקשה אף כי גמרינן עדות מפקדון מ"מ לא בעינן יחוד כלי בעדות כמ"ש תו' (דף ל"ג) בד"ה ונאמר כו' וצריכין לומר מקרא יליף דלא בעי יחוד כלי ועמ"ש בסמוך בד"ה ונאמר כו'. א"כ איכא למיפרך מה לעדות דלא בעי יחוד כלי וי"ל מכדי למאן קאמר לה לר"ש ולר"ש מעות קונות אפי' לריש לקיש כמ"ש תו' פ' הזהב (דף מ"ח) בד"ה דברים כו'. וכיון שכן צ"ל ר"ש מוקי קרא כר"י ולא בעי יחוד כלי. גם הרמב"ם השמיט הא דאר"ח דבעי יחוד כלי וע"ש בתו' בד"ה נתנה כו'. ובבבלי (דף ל"ד) מסיק סובר ר"ש שבועת הפקדון לא ניתנה זדונה לכפרה. וכתב המהרש"א א"כ ניליף ביטוי מפקדון דליחייב מושבע כנשבע ולא לישתמיט בשום דוכתא מושבע חייב בביטוי וכר"ש וי"ל ביטוי לא דמי לפקדון טפי מרוצח ע"ש. ותירוצו תימא הא ודאי ביטוי דמיא טפי לפקדון מרוצח שיש עמהם קרבן משא"כ רוצח דהא בבבלי (שם ע"א) קאמר שכן חטאת מחטאת עדות וביטוי בחטאת ופיקדון באשם כ"ש דאית לן למימר שכן קרבן מקרבן. וקושייתו ליתא דודאי איכא דוכתא דאמר מושבע כביטוי חייב וכדאמרינן בירושלמי לעיל (פ"ג ה"י) וכמ"ש בתוס' בסמוך. עוד כתב המהרש"א שם בתו' בד"ה כי היכי כו' ואיך שיהיה קשה ניליף פקדון מעדות במה מצינו דשוגג כמזיד וומושבע כנשבע כו' ע"ש. ונראה אי לא דגמר עדות מפקדון במ"מ ליכא למיפרך ניליף פקדון מעדות במ"מ די"ל מה לפקדון דבעי יחוד כלי משא"כ עדות אבל השתא דגמר עדות מפקדון צ"ל דסברי בני מערבא כמ"ד דלא בעי יחוד כלי פריך שפיר כי היכי כו'. אך הא קשיא לי איך יליף עדות מפקדון במ"מ איכא למפרך מה לעדות דבעי שישמע מפי התובע משא"כ בפקדון וכ"כ הרמב"ם פ"ז מה"ש אחד הנשבע לבעל הממון עצמו או לשלוחו הבא בהרשאתו ששלוחו של אדם כמותו וכתב הכ"מ דייק ליה מדכתיב בעדות אם לא יגיד למעט שלוחו משמע פקדון דלא כתיב אם לא יגיד הרי הוא ככל התורה שלוחו של אדם כמותו ותימא כיון דאית לן ג"ש דתחטא תחטא (דף ל"ד ודף ל"ה) ניליף פקדון דבעינן שישמע מפי התובע. והיינו כחוכא דבני מערבא כי היכי דגמר עדות מפקדון ניליף פקדון מעדות. מיהו הא איכא לתרוצי מדכתיב וכחש בעמיתו דמשמע כל דהו אפי' לא אמר התובע וכדאמר בבבלי בפרקין (דף ל"ב). אך עדיין קשיא קושיא קדמייתא איך ילפי מהדדי במ"מ. ותו למאי דאמרי בבבלי בסוגיין (דף ל"ג) גם בעדות שליח בהרשאה דינו כתובע קשיין דברי הכ"מ ותו קשה בפקדון כתב הרמב"ם דבעינן שליח בהרשאה ובעדות כתב פ"ט מה"ש סתם שליח והדבר נראה מסוגית הש"ס שהוא בהיפך. והלח"מ פ"ז האריך בזה ע"ש. ונראה סובר הרמב"ם כיון דאיכא ג"ש תחטא תחטא אמריינן גם בפקדון בעינן עד שישמע מפי התובע לכך בעי שליח בהרשאה אלא מדכתיב קרא יתירא בפקדון וכחש בעמיתו דרשינן מינה (דף ל"ב) וכחש בעמתו כל דהוא כלומר לא בעינן מפי התובע ממש אלא כל שנראה כמאן דתבעו בעמיתו. וזה שכתב הרמב"ם פ"ז או הנשבע אחר שתבעו בעל הממון או הנשבע מעצמו אע"פ שלא תבעו כיצד כגון שקדם ואמר למה אתה הולך אחרי כו' ה"ז חייב בשבועת הפקדון הואיל וכפר ונשבע אע"פ שלא תבעו זה ע"כ. הרי דבעי מיהת רץ אחריו דה"ל כתבעו במקצת אע"ג דלא מהני בעדות (דף ל"ב) התם בעינן מפי התובע ממש אבל הכא במקצת סגי (ודלא כלח"מ) אבל שליח בלא הרשאה לאו כלום היא אף בפקדון. ובעדות כתב פ"ט סתם או שלוחו סמך אמה שכתב בפקדון דבעי שליח בהרשאה. ועדיין הדבר דחוק מ"מ אמה מצינו איכא למיפרך מה לפקדון דלא בעינן שישמע מפי התובע משא"כ בעדות וצ"ע: