שבועת העדות. ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. בבבלי גרסינן לאפוקי מאי אר"פ לאפוקי מלך ראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה. וקשה מ"ד משחק בקוביא מנ"ל דמתני' אתיא למעוטיה דלמא לא אתי למעוטי מלך דהא אף לדעתו טפי איכא למעוטי מלך ממשחק. ואי מסברתו קאמר הכי הואיל דאין מקבלין עדותו לא קרינן ביה והוא עד הל"ל הכי מנפשיה אבל ממתני' לא שמעינן ונראה קסבר רב אחא אי ס"ד דלא אתי למעוטי אלא מלך ליתני ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד ושמעינן נמי מלך ול"ל למיתני כל הני אלא למעוטי נמי משחק בקוביא. וכ"ת מ"ש דתני שאר פסולין ולא תני נמי מלך י"ל קמ"ל משחק בקוביא דומיא דמלך מה מלך אם העיד עדותו כשר אף משחק בקוביא אם הוציאו ממון ע"פ עדותו אין מוציאין מיד המוחזק. אבל אין משמעות הפוסקים כן ועמ"ש לקמן בד"ה בכשרים כו'. ולמ"ד לאפוקי מלך ל"ק ליתני סתמא ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד דסד"א מלך כיון שאם עבר ממלכותו מעיד מיקרי ראוי להעיד קמ"ל. ועיין בר"ן:
ואינו חייב על שגגתה. עי' בקונט' וכ"כ רש"י וכתבו תו' וא"ת תיפוק ליה בקושטא קמישתבע כו' וי"ל שגגתה גרידא שסבורים שמותרים לגמרי לישבע לשקר ע"ש. לפום ריהטא היה נראה הא דאמר רב בגמרין בשוגג בקרבן כו' לפרושי למתני' קאתי וה"ק הא דתנן וחייבין על זדון השבועה היינו שהוא מזיד בכולן בקרבן ובשבועה עצמה ועל שגגתה עם זדון העדות שהוא שוגג בקרבן מזיד בשבועה ואינו חייב על שגגתה אם הוא שוגג בשבועה וסובר שמותר לישבע לשקר. והיינו כפי' תוס'. אלא לשון הש"ס משמע שמימרא בפני עצמה היא ולא קאי אמתני'. גם קשיא לתו' אמאי פטור הא אמר רבא אומר מותר קרוב למזיד דה"ל ללמוד א"כ הכא דמזיד כשוגג ליחייב. וקושית תו' נראה ליישב סד"א שבועה דחייב מזיד כשוגג אף אם שכח לחייב קמ"ל דפטור. ותדע דקיי"ל בכל התורה אונס רחמנא פטריה דיליף מנערה המאורסה א"כ ל"ל האדם בשבועה פרט לאנוס אלא ודאי ס"ד בשבועה אף האנוס חייב. אע"ג דהאדם בשבועת ביטוי כתיב והתם פטור על הזדון מ"מ כיון דחזינן דחייב בשבועת העדות אף על הזדון סד"א אונס אפי' בביטוי ליחייב. ועי' מ"ש מהרש"א לעיל פרק שבועת שתים (דף כ"ו) בתו' בד"ה ואי כו':