ואכל נבלות כו'. בבבלי פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא הא ל"ק רישא בסתם סיפא במפרש וכתב תו' תימא א"כ למה נקט ברישא אוכלין שאינן ראויין ובסיפא נבלה וטרפה ע"כ. ונראה סד"א ברישא קמ"ל אפי' אכל איסורא דרבנן פטור דה"ל אוכלין שאינן ראויין לאכילה אבל בסיפא דפליגי ת"ק ור"ש צריך למיתני ואכל נבלות וטרפות וטעמא דת"ק דסובר כר"ע דבשבועה אדם אוסר את עצמו בכל שהו ור"ש פליג דסובר כל איסורין שבתורה בכל שהו א"כ אין השבועה חלה ועד כאן לא פליג ר"ש אלא באיסורי תורה אבל באיסורי דרבנן אף ר"ש מודה דבעינן כזית (ועי' במ"ל פ"ה מה"ש הלכה ה' בסופו בד"ה ודע דמסתמיות כו') והא דקאמר מפרש נמי גופיה תקשי אמאי מישבע מהר סיני הוא. היינו שאין נראה לאוקמי מתני' כיחידאה ועוד דא"כ היינו צריכין לומר דהלכתא כוותיה דה"ל מחלוקות ואח"כ התם ואנן לא קיי"ל כוותיה דר"ע ומשני מתני' דברי הכל לר"י כדאית ליה ולר"ל נמי ד"ה היא דמודו רבנן במפרש חצי שיעור שהשבועה חלה עליו. אלא לפ"ז קשיא מאי קאמר בשלמא ר"י לא אמר כר"ל דמוקי מתני' כד"ה כו'. הא גם ר"ל מוקי מתני' כד"ה. ותו' כתב שם בד"ה דמוקי כו' איך המ"ל ר"י כר"ל כיון דסובר חצי שיעור אסור מן התורה לא משכחת לה בהן כו' ע"ש. ומצאתי במקצת דפוסים דמס' שבועות כתוב שם בשם גיסי הגאון מהרר"ח יונה זצ"ל דה"ק ר"י לא אמר כר"ל במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן דלדידיה לא משכחת לה בהן ופטור גם על הלאו אא"כ תאמר מתני' כריב"ב לקמן בפרקין דלא בעי לאו והן א"כ לא אתיא מתני' כד"ה ואיהו בעי לאוקמי מתני' כד"ה ודפח"ח. מיהו קשיא המקשה דלא ידע לר' יוחנן טעמא דר"ש דפוטר כדפריך בתר הכי א"כ ה"ל לר"י לומר כר"ל ורבנן ור"ש פליגי בפלוגתא דרבנן וריב"ב. וקושית תו' נראה לתרץ אי מוקמינן ליה בחצי שיעור אפי' לר"י מצינו בהן שיכול לאכלו ע"י תערובות אי לאו שבועה שאסורה דאורייתא שאין מבטלין איסור דאורייתא לכתחילה כמ"ש הראב"ד מיהו דוקא איסור שלוקין עליו מדאורייתא הוא דאין מבטלין אבל חצי שיעור שאין איסורו אלא משום דחזי לאצטרופי כמפורש פ' יה"כ (ועמש"ל לעיל בד"ה פתר כו') מותר לנטלו לכתחילה דתו לא חזי לאצטרופי. ואף שהרשב"א בחידושיו פ' ג"ה (דף צ"ח) כתב בשם תו' הא דאין מבטלין איסור לכתחילה דרבנן. מ"מ בתו' שלפנינו שם משמע בהיפך דסברי כהראב"ד ע"ש. והא ליכא למימר דפליגי ת"ק ור"ש בפלוגתא דר"ע ורבנן דהא ר"ש ס"ל כל איסורין שבתורה במשהו למלקות: