מה נן קיימין אם בידוע כו'. כתב תו' (דף כו) בד"ה ואי כו' תימא אדקשיא ליה אברייתא תיקשי ליה אמתני' דפ' שבועת העדות דתנן על שגגתה עם זדון העדות ע"ש ותימא עד כאן לא פליגי מונבז ורבנן אלא אם הזיד בכרת אי מיקרי שב מידיעתו לקרבן (ועי' שבת פ' כלל גדול דף ס"ט תו' בד"ה אלא כו') א"נ אם הזיד בכולן ולא שגג אלא בקרבן אי שגגה מיקרי או לא אבל לדברי הכל שייך לומר שגגת קרבן וכיון שכן במתני' תנן ועל שגגתה עם זדון העדות ה"ל כאלו מפורש שגגת קרבן וזדון העדות וה"ל לשון ערומים אבל שבועת ביטוי דקפיד קרא אשגגה דכתיב ונעלם שפיר פריך איזו היא שגגת שבועת ביטוי לשעבר. ומ"ש תו' שם בתירוצם והא דפשיטא ליה לש"ס לקמן פרק שבועת העדות דאנוס פטור כו' ע"ש. קשה הא איכא לפרושי מתני' דהתם ואין חייבין על שגגתה היינו באומר סבור הייתי שאין זו שבועה וכדאמרינן בסוגיין דזה לא מיקרי שוגג דה"ל ללמוד ואין חייבין עליו קרבן אבל אנוס ממש שנשכח ממנו העדות חייב וצ"ע. והבבלי משני דאיירי בשוגג בקרבן ואפילו לרבנן דחידוש הוא דבכל התורה כולה לא מצינן לאו דמייתי קרבן דילפינן מעכו"ם והכי מייתי ע"ש ותימא הא מצינן שפחה חרופה שהיא בלאו ובקרבן ואשם מעילות לרבנן דר' דאמרי מעילה בלאו ולא במיתה ודוחק לומר דה"ק חידוש הוא דלא מצינו בלאו חטאת ושפחה חרופה ומעילה אשמות הן דהא. קרבן דהכא נמי לא דמיא לחטאת דע"א דהתם בעינן חטאת קבוע והכא עולה ויורד הוא. ועוד הא דקאמר חידוש הוא כו' דילפינן מעכו"ם כו'. הא לא ילפינן קרבן עולה ויורד מעכו"ם כמפורש פ"ק דמכלתין. גם הא דכתבו תו' בתירוצם שמא פשיטא ליה כו' ע"ש קשה דהל"ל שבועת העדות חידוש דלא מצינו קרבן עולה ויורד שבא על המזיד חוץ מזה א"כ וכ"ת מאי קשיא לרבא אברייתא ה"נ איכא לשנויי שאני הכא דחידוש הוא וכדמשני רב נחמן י"ל חידושא דלאו לא ה"ל חידוש דאיכא למימר שפחה חרופה תוכיח אבל חידושא דקרבן עולה ויורד שאינו בא על המזיד ודאי חידוש הוא. לפ"ז ל"ק קושית תו' (שם) והא דפשיטא ליה לקמן בשבועת העדות דאנוס כטור כו' ע"ש. ורש"י מסיק בשבת פ' כ"ג קסבר אביי לרבנן דפליגי אמונבז לא אשכחן שגגת שבועת ביטוי דחייב עליו קרבן וכתב תו' הקשה הרא"ם רבנן דמונבז היינו ר"ע ור"ע מחייב בהדיא לעיל ותירץ הרשב"ם דידע לה בעשה ע"ש. ונראה דלא ניחא לרש"י בהא דסובר אע"ג דידע בעשה לא מיקרי האדם בשבועה לענין קרבן דלא מצינו קרבן בחייבי עשה (אע"ג דעולה באה על חייבי עשה לאו חובה היא). ובמג"ש פ' כ"ג תירץ לאביי אף ר"ע פוטר לשעבר מקרבן ולא פליג אר"י אלא במלקות. ע"ש. ואינו מחוור דהא ר"ע מרבה מלכל אשר יבטא כדתנן לקמן בפרקין. וכי היכא דמרבים מלכל לחייב דברים שאינן הרעה והטבה בקרבן אף לשעבר כן. ונראה שזהו כוונת תו' ריש מכלתין (דף ג') בד"ה מהן כו' וע"ש במהרש"א. ולולי דמסתפינא משבועתו דהרשב"ם שאמר העבודה שאין תירוץ לקושיא זו אמינא דה"ק להך ברייתא דדרשה האדם בשבועה אי סברי נמי כרבנן דמונבז צ"ל דאין בשגגת שבועת ביטוי קרבן אבל ר"ע וודאי מחייב קרבן ולא דריש האדם בשבועה. וכ"ת א"כ תיקשי מתני' דפ' שבועת העדות דתנן ואין חייבין על שגגתה גרידתא והיינו מטעם אנוס כמ"ש רש"י שם י"ל אין הטעם משום אנוס אלא דקושטא משתבע. וכ"ת פשיטא דפטור כמ"ש תו' (דף לא) י"ל סד"א כיון דחידוש הוא דחייב אמזיד קרבן ליחייב נמי בהא קמ"ל:
ובמזיד בקרבנה. עי' בקונט'. וא"ת בבבלי שבת פ' כ"ג (דף ס"ט) כתב תו' בד"ה אלא כו' לא מצי למימר שגג בלאו והזיד בקרבן דאין סברא לחייב בהזיד בקרבן דלא שב מידיעתו הוא ע"כ נימא דבבלי פליג אדרב י"ל התם בחטאת דכתיב אשר לא תעשינה כו' הוא דבעינן שיהיה שב מידיעתו אבל באשם לא בעינן שב מידיעתו א"נ אפילו נאמר מדכתיב כחטאת כאשם בעינן אף באשם שיהיה שב מידיעתו מ"מ ניחא דהא רב בשבועת פקדון איירי דחייב על הזדון והתם לא בעינן שב מידיעתו:
אבל באומר סבור הייתי כו'. וקשה הא אפי' שוגג בשבועה פטור כדתנן בסיפא ואין חייבין על שגגתה ועוד שבועה מאן דכר שמה לכך נראה דה"ג שוגג בקרבנה ומזיד בה וה"ק וחייבין על שגגתה היינו שגגת קרבן עם זדון העדות. והא דתנן ואין חייבין על שגגתה היינו באומר סבור הייתי ששבועה זו מותרת פטור אבל בטועה וסובר שבאמת נשבע חייב וכדמסיק:
לית יכיל כו'. וקשה אמאי לא פריך אר' יוחנן מהך ברייתא שהשיב ר"י לר"ע וי"ל ה"ק הא דאמר ר' יוחנן שגגת קרבן שמה שגגה היינו למונבז דסובר שוגג בעינן שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה ע"כ לומר שגגת קרבן שמה שגגה ור' יוחנן כוותיה ס"ל כמפורש בבבלי ר"פ כ"ג (שם) אבל רבנן דמונבז דהיינו ר"ע פליג וסובר שגגת קרבן לא שמה שגגה ודייק כן מברייתא מדלא השיב ר"ע כן לר"י. ומתני' דילן ר"ע היא דמחייב לשעבר. ועמ"ש בתו' בריש פרקין מ"מ שמעינן מדברי ר' יוחנן אפי' לר"ע אם הזיד בלאו ושגג בכרת וקרבן לוקה ומביא קרבן. ולא ראיתי להרמב"ם שביאר דין זה. גם קשיא לי לר' יוחנן יהיה שוגג חמור ממזיד שאלו הזיד בכרת כיון שלקה פטור מכרת עכשיו שהוא שוגג בכרת חייב מלקות וקרבן וצ"ע: