תני שוות וכו' במסכת מ"ש ויומא ותענית הגירסא והתני שוות וכו' והרא"ש בפ' יה"כ גורס ביה"כ לא לאיסור ולא לעונש ולפי גי' זו ה"פ דפריך על הא דתני בברייתא ביה"כ בין סוכה של תענוג וכו' אסור והכא תניא ביה"כ לא לאיסור ולא לעונש והר"א בפי' למסכת מ"ש פ"ב כתב ומשני ביה"כ שוות וכו' הא דתני שוות סיכה לשתיה לאיסור לאו אתענית קאי כס"ד דמקשה אלא בי"ה נשנית ע"כ ואין נראה חדא דגירסת הרא"ש קשיא לפ"ז ועוד ל"ל למתרץ למיהדר ולומר בי"ה לאיסור אבל לא לעונש:
מניין שהוא מחוור בעשה אר"א וכו'. מה שפירשתי בקונט' כן נראה מדברי הרמב"ן והרא"ם ויש לגמגם בה לכן נ"ל דה"פ דמולא נתתי ממנו למת שמעינן דסיכה בכלל אכילה דבמ"ש אכילה כתיב ואפילו הכי מרבינן סיכה א"כ ה"ה בתרומה הלכך כתיב ולא יחללו לרבות השותה אע"ג דשתיה בכלל אכילה כתיב ולא יחללו לאשמועי' דאין פי' דוכל זר לא יאכל קדש אלא אכילה ממש ומרבינן שתייה מולא יחללו וממעטין סיכה מלאו אבל בעשה ילפינן ואני נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך עד עולם דשמעינן לכהנים דוקא ולא לישראל ולאו הבא מכלל עשה עשה שהוזהרו ישראל על אכילת התרומה וקדשים וה"ה אסיכה שהיא בכלל. והרמב"ם פ"י מהל' תרומות פסק דאף הסך תרומה חייב מיתה ויליף מלא יחללו ותימא דהכא מפורש דאסמכת' בעלמא היא וגם בפ"ד דנדה מוכח דאסמכתא היא כמ"ש תוס' שם: