ניתני תשעה. כתבו תוס' בפרקין בדף פ"ה ע"א בד"ה וקים להו וכו' וא"ת יזרעו ט' מינין בערוגה ד' בד' קרנות וד' באמצע כל רוח ואחד באמצע דכל אחד רחוק מחבירו ג' טפחים וי"ל דבכולי האי הוי עירבוב ועוד דאז לא היה יכול לזרוע אלא גרעין אחד מכל מין ומין אבל בחמשה זרעונין יכול לזרוע מד' מינין הרבה לכל רוח ע"כ וזו היא קושית הש"ס בעצמה ולא ניחא להו בתירוץ הש"ס דבבבלי מוקי לה רב בערוגה שבחורבה איירי מתני' מיהו לפי"ז היינו תירוצם של תוס' דהא אי לאו דמוקי לה רב בממלא את כל הקרנות ה"מ לאוקמי בערוגה בין הערוגות וכדמסיק הש"ס בבבלי:
בערוגה שבערוגות שנינו. כתב הרז"ה בספר המאור בפרקין ונ"ל פי' דבר זה כי מתוך שהיה ערוגה בין ערוגות והוא חופר תדיר מכאן ומכאן הגבולים מתמוטטין והוא צריך למשוך להם עפר תדיר ומזיז עפר מן הזרעים שעל הגבול ומתקן את הגבול ולפיכך החמירו בה שלא לזרוע בכל רוח אלא זרע אחד מפני שהוא צריך לגבול כדי שלא יבא למשוך העפר הזורע לזרע ולא יינק זה מזה לפי שלחלוחית הזרעים מעורבת עם העפר וה"ל כיונק מן הזרעים ע"כ ותימא הא תנן בפ"ב דכלאים היתה שדהו זרועה חטים וכו' אם צמחה לא יאמר אזרע ואח"כ אופך אלא הופך ואח"כ זורע שמעינן דאחר הפיכה מותר אע"ג שעדיין לחלוחית הזרע בעפר וכן תנן התם בר"פ כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט עכ"פ במיעוט סגי אע"ג שיש עדיין לחלוחית בעפר: