שהוא גדול מכלל פיאה וכו'. כתבו תוס' נראה לרשב"א דאחרי' לא שנו כלל גדול במעשר לפי שאינו גדול מפאה אלא מדרבנן אבל כלל גדול דשבת גדול משביעית מדאורייתא וכן של שביעית משל מעשר ע"כ והיינו למ"ד דמעשרות דפירות אילן מדרבנן חוץ דגן תירוש ויצהר וכמ"ש תוס' בפרקין אבל לשיטת הרמב"ם וסייעתו בפ"ב דתרומות ובריש ה' ממעשר שני דמעשרות פירות אילן דאורייתא א"כ הדרא קושיא לדוכתא מ"ט לא תנו במעשר כלל גדול ונ"ל דסובר הרמב"ם דבהא פליגי בר קפרא סובר דמעשרות פירות כל אילנות דאורייתא ופסק כוותיה דהרבה סוגי' בש"ס כוותיה אזלו ואחרים דלא שנו כלל גדול סוברים דמעשרות פירות אילנות דרבנן ובהכי ניחא כל מה שהאריכו תוס' במסכת בכורות דף נ"ד ע"א דפליגי תנאי במילתא:
בין על דבר שמכניסו לקיום. קצת קשה למה לא תני נמי לקיטתו כאחד והוא שנוי תחלה במתני' דפיאה ובבבלי שנינו ואלו לקיטתו כאחד ומכניסו לקיום לא קתני: