טבעת של אלמוג וחותמה של מתכות טהורה משום דה"ל פשוטי כלי עץ כן פי' רש" וקשה הא ה"ל בית קיבול לחותם וי"ל בית קיבול העשוי למלאות לעולם הוא ולא שמיה קיבול מיהו קשה הא כתבו תוס' בסוכה דף י"ב ע"ב בד"ה מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה קיבול קמ"ל משמע מהכא דשמיה קיבול וקשה לפירוש הקונט' דסוף ד' מיתות גבי כדור ואמום דפי' שם בקונטרס דנחלקו ר"א וחכמים בסדר טהרות דחכ"א דאין מקבלין טומאה לפי שכלי עור איתקש לשק וכו' והאי הואיל וקיבולו נעשה למלאות ולהיות מלואו לתוכו עולמית לא שמיה בית קיבול ור"א אומר מקבלין טומאה דשמיה קיבול ולפירושו אתיא מסקנא דשמעתי' כר"א ור"א שמותי הוא ע"ש הרי דס"ל לתו' דאפי' עשוי למלאות שמיה קיבול אם כן קשיא חותם של אלמוג וטבעת של מתכות מ"ט טהורה. ומכאן סייעת' לדברי רש"י ומתורץ קושי' תוס' דע"כ צ"ל דר"י סובר דהלכתא כר"א בהא דאפי' עשוי למלאות עולמית הוי בית קיבול אך קשה מכדי מאן אמר לשמעתתא דסככה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה דפרכינן נקבות פסולה פשיטא ומשני מ"ד בית קיבול וכו' רב יהודה ואיהו הוא דאמר בנדה דף ז' ע"ב משמיה דשמואל הלכה כרבי אליעזר בארבע ומסקינן בסדר טהרות קאמר וקחשיב להו התם מה הן הנך ד' ואם איתא דלענין בית קיבול נמי הלכתא כר"א ה"ל למימר הלכתא כר"א בחמש' וי"ל דהאי דנדה משמיה דשמואל קאמר והאי דסוכה משמיה דרב קאמר ולאו דאיהו סובר כתרווייהו להלכתא ודוחק. שוב ראיתי שתוס' במסכת שבת וגם הרשב"א הרגישו בקושיא הראשונה דה"ל בית קיבול ותרצו דבית קיבול העשוי למלאות הוא ותימא הא אינהו פליגי וגם הרשב"א כתב בסוכה כדעת תוס' דבית קיבול העשוי למלאות עולמית שמיה בית קיבול וצ"ע:
בסולם אחר שליביו. וקשה למה לא יטמא שני עצים שבצידי הסולם הרי יש להם בית קיבול לשליביו וי"ל דאיירי שהשליבות הם קבועים על גביו וכה"ג כתב הרשב"א בתשו' סימן קצ"ה: