ואחד הזכר כו'. עיין בקונטרס. וכתב תו' וליכא למימר לכך כתיב נער חסר לומר דאפי' קטנה במשמע כדאמרינן בכתובות דהכא לאו בקטנה איירי אלא בבת עונשין ע"כ וקשה הרי מפורש בבבלי לעיל דף ס"ו הבא על קטנה מאורסה בסקילה לרבנן אע"ג דפרשה בבת עונשין איירי מ"מ קרא אף בקטנה איירי לענין עונשין דידיה וכ"כ תו' כתובות דף מ' בד"ה הא כו' ע"ש. וא"ל מ"מ דייק שפיר ולנער לא תעשה דבר ה"מ למכתב נערה מלא דלמעוטי קטנה מעונש לא צריך קרא דקטנה לאו בת עונשין דא"כ ה"א אף נערה דרישא דוקא בגדולה דגרסינן בירושלמי לעיל [פ"ז הי"ד] ר"א בשם ר"ל נערה אחת שלמה אמורה בפרשה לימד על הפרשה כולה שהיא גדולה. ואפילו רבנן מודו בהא כדאמרינן בבבלי כתובות שם המוציא ש"ר על הקטנה פטור דכתיב ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דיבר הכתוב ואפילו מלקות אין בו כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' נערה בתולה אע"ג דברישא דפרשה כתיב נער חסר אפ"ה מפרשינן לכל הפרשה בגדולה ואף דאתקיף ראב"א אהא דר"ל וקאמר מדכתיב בבת עונשין ליכא לאוקמי קרא בקטנה הרי כתב תוס' שם דדוקא במוציא שם רע הוא דקאמר הכי אבל לא בנערה המאורסה ועוד גם ראב"א מורה לדר"ל אלא דקאמר לפטור מש"ר על הקטנה ל"צ לכתוב נערה מלא ע"ש. גם הרמב"ם שם פסק להא דר"ל וע"ש במ"ל ועמש"ל [פ"א ה"א] בתו' בד"ה רמ"א כו' וצ"ע. עוד גרסינן בבבלי בסוגיין חטא אלו ח"כ מות אלו חייבי מיתות ב"ד. וכתב תו' וא"ת תיפוק ליה מדאיתקשו כל עריות להדדי י"ל מדמיעט בהמה ש"מ דלא מקשינן הכי מיהו קשה הא בהמה לא איתקש מדאיצטריך קרא להעראה ע"כ. ודבריהם תמוהים דמ"ש בהמה לא איתקש לפמ"ש תו' יבמות דף נ"ד ע"ב דוקא לענין העראה לא מקשינן או משום דלא שייך בה מקור או משום דלא חשיב ביאה אבל לשאר דברים מקשינן א"כ לא קשיא מידי. אלא למ"ש תו' שם בחד תירוצא משום דאפסוקינהו בקראי דמולך הוא דקשיא להו (ולכל התירוצים קשיא לעיל דף נ"ד ע"א כתבו בד"ה עשו כו' בתר זכר כתיב וכל בהמה וי"ו מוסיף על ענין הראשון וכאלו כתיב תועבה בגופייהו ע"כ וקשה א"כ ל"ל קרא יתירא נמי בהך קרא דתועבה נימא וי"ו מוסיף על ענין הראשון וה"ל כאלו כתיב משכבי אשה בבהמה ולמ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ניחא קצת אם נאמר אף וי"ו דמוסיף על ענין הראשון לא קאי אלא אלפניו ולא אלפני פניו וצ"ע). והא דכתב מדמיעט בהמה כו'. קשה וכי מפני דממעטינן דבר אחת מהנכללים בהיקש נבטל כל ההיקש וכ"ת השתא דאימעיט בהמה מקשינן כולהו לבהמה י"ל ודאי מסתבר להקיש טפי שאר עריות לנערה המאורסה להצילו דבהו איכא נמי פגמא מלהקישן לבהמה דאין מצילין דבבהמה ליכא פגמא. ועיקר קושייתן תמיה לי הא נערה המאורסה לא כתיבא בפרשת עריות דנימא דהוקשו לה כל העריות וכ"ת א"כ העראה בנערה המאורסה מנ"ל י"ל באמת בנערה המאורסה אינו חייב עד גמר ביאה ויותר נראה השתא דמרבינן מחטא מות ח"כ וחייבי מיתות ב"ד ממילא הוקשה נערה המאורסה עם שאר עריות ומקשינן להו לכל מילי וצ"ע: