ניחא בכריתות כו'. דכבר אמרנו לעיל דיצאה כרת באחותו לחלק. ורש"י פי' בסוגיין דף נ"ד ע"א בד"ה בשוגג ולקרבן כיון דאיכא שתי לאוין וחילוק חטאות ביניהם אע"ג דכרת אחד היא נפקא לן פרק אלו הן הלוקין ברישיה דדרשנין אחותו יתירא לחלק כרת למפטם וסך דכתיב ביה שתי לאוין וכרת אחת וה"ה לכל שתי לאוין וכרת אחת ע"כ. ויש בזה ט"ס וכצ"ל נפקא לן פרק אלו הן הלוקין דדרשינן מאחותו דרישא יתירא לחלק כרת למפטם וסך כו' וכ"ה שם. אבל עיקר פירושו תמוה הא בפרשת עריות כתיבי ערות אביך וערות זכר ואכולהו כתיב ונכרתו הנפשות ויצאה עיקר אחותו לחלק א"כ עריות לאו מחילוק לאוין שמעינן אלא מיציאת אחותו וכ"ת ל"ל עיקר אחותו תיפוק ליה מדחלוקין בלאוין י"ל אי לאו עיקר אחותו לא היינו מוקמינן אחותו דרישא לחלק כרת למפטם וסך אלא היינו מוקים ליה לגופיה לחילוק עריות. ואי לר"א קאי דאמר מדחלוקים בלאוין שמעינן שחלוקים בחטאות. קשה אף דלדידיה ל"צ קרא בעריות לחלק מ"מ ל"צ נמי אחותו דרישא שהלאוין מחלקים דממפטם וסך גופא שמעינן ודרשינן אחותו לדרשה אחריתא כמפורש שם במכות דף י"ד ברש"י ותו' ע"ש וצ"ע. ומסוגיא זו דמכות נראה דרבנן לית להו הא דאר"א הלאוין מחלקין ור' יצחק כר"א. מיהו בסוגיא דכריתות דף ג' משמע דכ"ע אית להו דר"א ורבנן מוקי לאחותו לומר שאין עונשין מן הדין ע"ש מתרווייהו שמעינן דליתא לקושיתי שהקשיתי לעיל בתוס' בד"ה הרי כו' ע"ש ור' יוחנן לית ליה דר"א. וביבמות הוה מצי לשנויי ר' יצחק כר"א ס"ל שהלאוין מחלקין אלא דרוצה לשנויי אליבא דכ"ע. ודברי רש"י דכריתות דף ג' דקשיין לי כמ"ש שם ע"ש מצאתי שהן דברי הת"כ וז"ל ונכרתו הנפשות מה ת"ל לפי שנאמר איש יכול איש שהוא עונש כרת ע"י אשה מניין שהאשה בכרת ע"י האיש ת"ל הנפשות הרי כאן שנים מיהו דבריו הם שלא בדקדוק שכתב היכן מצינו בעריות אזהרה כו'. והדבר ברור דאזהרה לא ילפינן מונכרתו דא"כ תיקשי לך הת"כ גופיה תרי קראי ל"ל לרבויי נשים לא תקרבו ונכרתו הנפשות וצ"ל לא תקרבו לאזהרה ונכרתו הנפשות לעונש. אך הא דתני הת"כ לפי שנאמר איש סד"א לפטור האשה וכ"כ הרא"ם קשה הא אף אי לא כתיב איש ה"א לפטור אשה דלאו מעשה קעבדה וקמ"ל קרא דהנאה דידה חשיב מעשה כמפורש בבבלי ב"ק דף ל"ב. וכמ"ש רש"י בכריתות ודלא כמ"ש תו' ביבמות דהטעם בזכר משום שאין דרך ביאה בכך וצ"ע:
להתרייה איתאמרת כו'. וקשה וכי לוקין על לאו דאשת אב הא ה"ל לאו שניתן לאזהרת. מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ודוחק לומר מתני' כמ"ד לוקין וטפי הל"ל מתני' אתיא כמ"ד צריך להתרותו באותו מיתה הלכך בין שהתרו בו משום אשת אב בין שהתרו בו משום אם נסקל ולכך לא תנן הבא על האם חייב שתים:
ויתרו בו משום אשת איש. במתני' פירשתי ולא נקט אשת איש דאיירי לאחר מיתה וכ"כ תו' ולא זכרו שכן משני בסוגיין. ועיקר הענין תמוה בסיפא תנן וחייב עליה משום אשת איש למה לא תנן הכי ברישא ונראה למאי דקאמר אביי בבבלי בסוגיין פליג ר"י בברייתא נמי אסיפא בהבא על אשת אב דאינו חייב אלא משום אשת אב ונראה דמודה ר"י בהבא על האם והיא אשת האב ואשת האיש דחייב עליה משום האם ומשום אשת איש דמאמך היא לא קממעט אלא ערות האב דכתיב ברישא ערות אביך אבל משום אשת איש חייב אבל באשת אב ממעט אביך היא שאינו חייב עליה משום אשת איש דליכא למימר דממעט איסורא דאם דא"כ אמו שהיא אשת אב אינו חייב עליה כלל וכדאמרינן בבבלי: