אמר לשנים כו' עיין בקונטרס והוא מפירש"י. וקשה איך שמעינן מלא תחמול שאין מתרין בו. בשלמא לר' יוסי בר יהודה דאמר לא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ניחא דלא חיישינן שמא הוא שוגג דכתיב לא תחמול אבל לרבנן דהתראה גזירת הכתוב הוא מ"ש מסית משאר חייבי מיתות. מיהו לפמ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין שאף לרבנן התראה היא להבחין ע"ש ניחא. אך עדיין קשה אף שאין טוענין למסית מ"מ אי טען הוא שוגג הייתי פטור א"כ אם אין שם התראה הצלה היא למסית ודוחק לומר לכתחלה מתרין בו ומתני' קמ"ל מסית ממיתין אף אם איך שם התראה משא"כ בשאר חייבי מיתות דטענינן ליה אנן ונראה כיון שצריך לומר לו האיך נניח כו' הוי התראה ואם טוען אח"כ שוגג הייתי אין בטענתו כלום וכ"כ תו' דף ח' בד"ה בעדה כו' דזהו התראה ע"ש. מיהו צ"ל לפ"ז דמתני' דלא כר' יוסי פ"ק דמכות דאמר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרין בו. ומ"ש התוי"ט ביחיד צ"ל איך נניח כו' הואיל שמקילין בהכמנה ע"ש אינו נכון דזו היא התראתו כמ"ש תו' וצ"ע:
מכמינין לו עדים. עיין בקונטרס. וכ"כ התוי"ט. והפ"ח כתב כיון שהמוסת אינו רואה את העד אע"פ שהעד רואה את המוסת ה"ל עדות מיוחדת ולא מצטרפי כדאמרינן מכות פ"ק הלכך בעינן שנים לבד המוסת ע"כ וא"ת הא גם השני עדות אין רואין זה את זה דהא במקום אפל יושבין וי"ל אינו אפל כל כך שלא יהו רואין זה את זה שעומדים סמוכים להדדי. אך קשה הרי כתב הרמב"ם פ"ד מהל' עדות היה המתרה רואה את העדים והעדים רואין אותו מצטרפין זה עם זה. ואיירי אפילו המתרה קרוב או פסול כמ"ש תו' מכות דף ו' ע"ש א"כ כ"ש כאן שהאחד רואה את השני. ואף שיש לפקפק דהתם כיון שהמתרה רואה את שניהן והן רואין אותו ה"ל כאלו שניהן רואין אותו אבל הכא אין כאן דבר שיצרף המוסת והשני מ"מ פשטא דסוגיא דהתם משמע כדברי דאל"כ הא דתני התם לא יומתו כו' להביא שני אחד רואה אותו מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זא"ז שאין מצטרפים ולא עוד אלא בזה אחר זה מחלון אחד אין מצטרפין. קשיא מכדי תנא ארבותא קמהדר ה"ל למיתני ולא עוד אלא אפילו אחד רואה את השני ואין השני רואה אותו שאין מצטרפין או דה"ל למיתני הכי ברישא אלא ודאי כדכתיבנא ועיין מ"ש הלח"מ פ"ה סוף ד"ה המסית כו' מפורש דלא כפ"ח:
האומר אעבוד עיין בקונטרס וכ"פ רש"י וכתב המהרש"א כל הני לישני באומרן ניסת ולעיל מוקמינן מתני' בניסת מפי אחרים כו' וה"ק איירי בניסת ע"י מסית וחייב המסית דתנן ברישא כו' ע"ש. מלבד שדוחק לפרש כן דברי רש"י קשה נמי מאי דוחקא דרש"י לפרש משנתינו כאביי הא הרבה אמוראי בתראי פליגי עליה ועוד מי איכא למ"ד שהמסית פטור אם לא ניסת גם ברישא דמתני' מפורש אף אם לא ניסת חייב דתנן אמר לשנים הן עדיו מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו וכן מפורש בתו' דף ס"א בד"ה ומר סבר כו' ע"ש. גם בסוגיין מבואר. דקאי אמסית כמ"ש בסמוך. גם ברמב"ם בפי' ובחיבורו מבואר כן. לכך נראה הא דפריך הבבלי דף ס"ח מתני' אהדדי דקשיא ליה אי ס"ד דחייב משום שהסית למה לא תנן במתני' תעבוד נעבוד א"ו בעינן שיאמר המסית לשון שחייב עליו מיתה או מתני' קאי אניסת ואיך שיהיה קשיין מתנייתא אהדדי ושני אמוראי טובא דקאי אניסת ומחלקין בין ניסת רבים ליחיד הניסת או מפי אחרים כו' אבל רבינא דבתראי הוא משני לא זו אף זו קתני מוקי מתני' במסית וסובר צריך שיאמר המסית דבר שחייב עליו מיתה לכך בעינן שיאמר אעבוד כו' וקמ"ל דאפי' אדיבורא חייב מיתה וכ"ש ניסת חייב מיתה אדיבורא בעלמא: