קורה מוטה על הכותל. עיין בקונטרס. הכא משמע דפליגי רבנן ור"י אי תלוש ולבסוף חיברו הוה מחובר או לא. ובבבלי חולין דף ט"ו גרסינן אמר רבא תלוש ולבסוף חיברו לענין ע"א הוי תלוש לענין הכשר זרעים תנאי היא לענין שחיטה מאי. וקשה אמאי לא קאמר לענין קבורה תנאי היא. דהא תנאי דהכשר זרעים לאו מתני' היא ועוד לשינוייא דרב פפא התם לד"ה תלוש הוי ועיין בחדושי הרשב"א שם. והיה נ"ל לומר ע"כ לא מספקא ליה לרבא אלא בכותל בנין אבל נעיצת הקורה בארץ הא ודאי לאו מחובר הוא וכמ"ש תו' בסוגיין בד"ה תלישה כו' ע"ש. אך מדקאמר הש"ס התם ת"ש נעץ סכין בכותל שחיטתו כשרה ומשני שאני סכין דלא מבטל ליה. ש"מ דסובר נעיצת סכין ה"ל כמחובר אע"ג דנעיצת הסכין אינו מחובר כל כך כמו קורה שהוא נעוץ בעפר הארץ בחוזק. ונראה כיון דהכא שמעינן לר"י אפילו תלוש ולבסוף חיברו בדבר דלא מבטל ליה נמי הוי מחובר דהא הקורה מתחלה נתקעה בקרקע להסירה משם ולקברה ובשחיטה שמעינן מהא דנעץ סכין בכותל בדבר דלא מבטל ליה דהוי תלוש ש"מ דלא דמיין וליכא למיבעיא מינה מידי אבל מהכשר זרעים בעי שפי' אי שחיטה להכשר זרעים דמי ופליגי או לא. וא"ת עדיין איכא למיבעיא מהכא ומהך ברייתא נעץ סכין בכותל ליכא למפשט דאתיא כרבנן וי"ל א"ב איפשיט בעיין דעד כאן לא מיבעיא לן אלא אי פליגי גם לענין שחיטה או מודו רבנן ומברייתא. מוכח דפליגי רבנן ור' יוסי נמי לענין שחיטה והלכתא כרבנן וליכא למיבעי תו מידי. ומ"ש עוד בקונטרס מדכתיב כי קבור תקברנו יתירא דרשינן שהעץ נקבר עמו. כ"כ רש"י (דף מ"ו ע"ב). אך בירושלמי נזיר [פ"ז ה"א] מפורש דמתקברנו לחוד קדריש. ועמ"ש שם בתוס' בד"ה מנין כו':