תני העד כו' שנאמר ועד כו'. וא"ת הא כתיב למות וי"ל למות קאי אאחד מן התלמידים שעונה לזכות ולא לחוב וכ"ה בבבלי. אך קשה מנ"ל דלמות אאחד מן התלמידים קאי טפי אית לן לאוקמי אעדים דהתם כתיבו בשלמא להבבלי ניחא דקאמר לעדים ל"צ קרא דמיחזי כנוגע בעדות אבל לירושלמי קשה. וגם להבבלי קשה ועד אחד ל"ל וא"ל לכדר"י איך נעקור קרא מפשטיה לגמרי נימא גזירת הכתוב שיהא העד עונה לזכות כי היכא דאמרינן שאחד מן התלמידים לא יענה לחוב אע"פ שיודע שהדין עמו משום הצלה דהאי ה"נ נימא בעד לענין זכות וע"ק מאי קאמר משום דמיחזי כנוגע בעדות שמתחרט בו וכו' כמ"ש רש"י וכי משום זה נוציא זה לקטלא ולא נשמע הזכות שאומר זה וי"ל וצ"ע:
שאף הוא כו'. ק"ק לקמן. פ' היו בודקין תנן אפי' הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו וצ"ל הך ברייתא פליג אמתני' פעמים כו' עי' בקונט'. וקשה הך דר"י שמעינן מדכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון וכ"ה בבבלי סוטה דף ב' א"כ הדרא קושיא לדוכתא ל"ל. בשלמא לר"י לא קשיא די"ל סובר ר"י אף הוא אינו יכול ללמד על עצמו זכות אלא לדידן קשיא דקיי"ל כמתני' דפ' היו בודקין הוא עצמו יכול ללמד זכות וקיי"ל כרבנן דמיחזי כנוגע בעדות תרי זימני אחד ל"ל ובספרי פ' מסעי גרסינן ועד אחד לא יענה בנפש למות עונה הוא בו לזכות. ועד אחד עונה הוא בשבועה ועד אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי הוא בכלל שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. ותימא בשלמא דרשא קמייתא דריש מדכתיב למות ובתרייתא מאחד אלא אמצעיתא מנ"ל דא"ל למות אינו קם אבל קם הוא לשבועה הא איצטרך למות דעונה לזכות וא"ל דרשא קמייתא ובתרייתא שוין ודרשינן שניהם מלמות דהי מינייהו מפקת א"כ דרשא בתרייתא מנ"ל דלמא כולא קרא לשבועה אתי ולא לדיוקא. מיהו הא ל"ק לספרי לא יקום עד אחד באיש ל"ל דאף דמייתי הך דרשא זה בנה אב פ' שופטים אקרא לא יקום כו' י"ל ברייתא דפ' מסעי אתיא כר' יהושע דדריש התם לא יקום לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה אבל לדידן קשיא דהא קיי"ל הא דעד אחד נאמן בעדות אשה הוא מתוך שהחמרת עליה בסופה כו' אבל לא מדאורייתא. וכ"כ תו' יבמות דף פ"ח בד"ה מתוך כו' הא דעד אחד נאמן תקנת חכמים. הוא. וא"ת אמאי לא יהא עד אחד נאמן מדאורייתא הא מילתא דעבידא. לאגלויי לא משקרי ביה אינשי כדאמרינן בכורות דף ל"ו וי"ל כמ"ש תו' שם דאף בבעל איכא למימר זימנין דסניא ליה ומקלקלת את עצמה כצ"ל וגירסת המהרש"א אינה מחוורת. ועי' בבבלי יבמות דף צ"ג ע"ב. ובש"ע ח"מ סוף סי' ל' כתב בהג"ה אין חילוק בד"מ בין מילתא דעבידי לאגלויי או לא. וכתב הסמ"ע צ"ל דאין ע"א נאמן משום דעבידי לגלויי דדוקא בעדות נשים להתיר לעלמא נאמן ע"א משום דעבידי לגלויי ע"כ ודברי תימא הם דמשמע אף בדבר איסור אין ע"א נאמן במלתא דעבידי לגלויי והא ודאי ליתא דהא מסקינן בבכורות שם מפורש והלכתא כמ"ד ע"א נאמן במילתא דעבידי לגלויי באיסורין וכ"כ כל הפוסקים. וגדולה מזו כתבו תו' קידושין דף ס"ו ע"ב בד"ה שלא כו' מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר ע"א נאמן עליו ואפי' ע"א מכחישו ע"כ וצ"ע. ועי' בח"מ סי' ל' ס"ז בסמ"ע ובש"ך שם וצ"ע: