מכיון דתנינן אחיו כו' לומר בנו וחתנו של חתן. וקשה כיון דאשמועינן חדא זימנא חתני של חתן הא תו ל"ל למיהדר ד' זימני ועוד מ"ש הנך דקשיין ליה הא מייתרי עוד אחריני כמ"ש המהרש"א ועוד מאי קשיא ליה אחי אמו דכבר תנא אחי אביו דדמי ליה כמ"ש בקונט' הא איצטרך לאשמועינן קורבה דמצד האם לכך נראה דפריך אארבע אבות דמייתרי והן אחי אחיו דאתי מכללא דבן אחיו וכן בהיפך בן אחיו אתי מכללא דאחי אחיו וקאמר בן אחיו אתי ללמד דחתן בן אחיו פסיל והיינו שלישי בראשון ותו קשיא ליה אחי אמו ל"ל. וגרסינן אחי אמו מכיון דתנינן בעל אחותו מה צורכה למיתני אחי אמו ומשני יתורא דאחי אמו איצטרך לאשמועינן חתן בנו דהוא שני בשלישי פסול והשתא פריך בעל אחותו מכיון דתנינן בן חמיו מה צורכה למיתני בעל אחותו ומשני בעל אחותו אתי ללמד דחתנו דבן אחותו דהוא ראשון בשלישי פסול אע"ג דשמעינן ליה כבר מבן אחיו י"ל קמ"ל קורבה מן האב אחיו ובנו וחתנו כולן קרובים מן האב אבל בן אחותו וחתנו אינן אלא מצד האם סד"א שלישי בראשון כשר קמ"ל. והשתא פריך בעל אחות אמו ל"ל הא אחי מכללא דבן גיסו ומשני איצטרך לאשמועינן חתן בן בעל אתי אמו והיינו שלישי בשני אפי' מן האם ובנו של אחי אמו אע"ג דאתי מכללא דבן בעל אחות אמו כיון דלאו אב הוא לא פריך. וגיסו דאתי מכללא חתן חמיו לא קשיא ליה דאיצטריך דסד"א חתן חמיו כשר ולא קאי חתניהן אחמיו דכ"ש הוא מחורגו השתא חורגו לבדו כ"ש גיסו וכדס"ד דש"ש בבלי דף כ"ח ע"ב. וה"ג אחי אמו מכיון דתנינן בעל אחותו מה צורכה למיתני אחי אמו לומר בנו וחתנו של חתן. בעל אחותו מכיון דתנינן בן חמיו מה צורכה למיתני בעל אחותו לומר בנו וחתנו של חתן. בעל אחות אמו מכיון דתנינן בן גיסו מה צורכה למיתני בעל אחות אמו לומר בנו וחתנו של חתן. ודתנינן חורגו לבדו אמר רב אם כו' כדפירשתי בקונט'. ולא קשיא ליה חורגו ל"ל דהא אתי מכללא דבעל אמו כי היכא דפריך משאר אבות המיותרים וכקושית רש"י דף כ"ז ע"ב ע"ש ותירוצו אינו עולה לשיטת הירושלמי י"ל דאיצטרך לאשמועינן דהוא לבדו דס"ד שיש לי בנים וחתנים דכ"ש הוא מגיסו וכמ"ש בסמוך בשם הבבלי. ואני תמה מרש"י ותו' שם מדוע מיאנו בתירוץ זה. והא דפריך מבעל אחותו ה"ה דקשיא נמי מחתן בעל אחות אביי ואחות אמו ולא פריך מבעל אחיתו השנויין ראשונה במתני' ובמאי דמשני בשיש לו בנים וחתנים ממנה מיתרצי כולהון. והא דפריך מחתן אחותו ולא פריך מבן אחותו השנוי תחלה די"ל הא דתנן חורגו לבדו לא קאי אלא למעט חתנו. דהא ר' יוסי נמי קאמר גיסו לבדו ופירשו הראשונים דלא ממעט אלא חתנו אבל בנו פסול ולשיטת הירושלמי צ"ל וחורגו לבדו דתנן במתני' לא קאי אלא למעט חתנו אבל בן וחתן חורגו פסול דהא אוקימנא למתני' וחתנו היינו חתן בנו וכיון דחתן בן אחות אשתו פסול חתן בן אשתו לא כ"ש אלא ודאי דאינו ממעט אלא בו וחתן בן חורגו אבל בנו וחתנו פסולים כמ"ש תי' דף כ"ז בד"ה מאי חתנו כו':