הדא אמרה ספסל כו'. עי' בקונט' וקשה דלמא לכך לא התירו לו מטה כיון שכל העם יושבים על הארץ. ותדע דהא מלך אינו חייב בכפיית המטה כדאמרינן לקמן ה"ד ואפ"ה לא התירו לו ליישב על המטה אלא על דרגש וי"ל קסבר דרגש הוא יפה ממטה ומשום כבודו של מלך הוא יש בעל הדרגש א"נ כיון שהוא אבל מותבינן ליה אדרגש מידי דהוי אבשר ויין כדאמרינן בבבלי בפרקין. בירושלמי מ"ק [פ"ג ה"ה] גרסינן אבל אמר הריני כופה את מטה וישן על הספסל שומעין לו מתני' לא אמרה כן אלא וכשמברין אותו כו' והוא מיסב על הספסל בכה"ג הא בהדיוט לא וברבים אבל ביחיד לא ולא עבדין כן. וקשה דהכא מסמע דכה"ג שוה לכל אדם בכפיית המטה ובישיבת הספסל וי"ל סוגיא דהכא לפי המסקנא דלא עבדין כן אלא כל האדם יושבין על הספסל. לכך מפרשין למתני' דאין חילוק בין כה"ג נשאר כל אדם. אך הא דקאמר בכה"ג הא בהדיוט לא לא משמע כן. ותו' כתב מ"ק דף כ"ז אהא דתניא מאימת זוקפין המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה. נ"ל שמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל אע"ג שאין ראיה גמורה דשאני מטה דצריך כפייה ולא מצינו כפייה לכסא וספסל ע"כ. וטפי ה"ל לאתויי ראיה מסוגיין דמפורש דספסל אין בו כפייה. גם מוכח מהכא דכל אדם יכולין לישב על הספסל וכ"ת א"כ מ"ש כה"ג דנקט דודאי בשאר כל אדם כשהמנחמים אצלו אסור לו לישב על הספסל כדאמרינן מ"ק אר"י אמר רב מנין שאינו רשאי לישב ע"ג המטה אלא ע"ג הקרקע שנאמר וישבו אתו לארץ כ"כ הרי"ף סוף מ"ק. אך קשה א"כ מאי קאמר בירושלמי מ"ק וברבים אבל ביחיד לא אדרבא ברבים יש לאסור טפי מביחיד וי"ל דה"פ משני הא דפריך מכה"ג דוקא ברבים כשהמנחמין שם הוא דחלוק כה"ג משאר כל אדם אבל ביחיד שוין כמ"ש בפירושי שם בל"ב. ולא עבדינן כן אפילו ביחיד נמצא דמטעם מנהג אסור וסוגיין דהכא אזלא אליבא דדינא. ובתשובת שאלה הארכתי: