אם ללילה כבר הוא אמור אלא וכו'. כתב הרמב"ם פ"ז מה' תמידין הלכה ו' מצותו להקצר בליל ט"ז בין בחול בין בשבת וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר ע"כ וכבר תמהו עליו המפרשים וז"ל הלח"מ שהן דברי' סותרים דכיון שדוחה שבת ע"כ נקצר ביום פסול ולרבי' שחילק הדברים לא ידעתי טעם ע"כ ונר' שהרמב"ם סמך על סוגיא זו שמפו' דהא דתנן במתני' ונקצר ביום כשר היינו ביום ע"ז ואפ"ה דוחה שבת דלכתחלה צריך לקצור בלילה אבל אם לא קצרו בלילה אין דוחין בשביל כך הקרבת העומר וסוגית הבבלי קודם חזרה דרשב"ל נשנית:
ולא למפרע הוא קדוש. פירשתי בקונטרס אם באו עדים ביום א' וכו' והוא ע"פ פסק הרמב"ם בפ"ג מה' קידוש החדש ב"ד שישבו כל יום ל' ולא באו עדים והשכימו בנשף ועברו את החדש וכו' ואחר ד' או ה' ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החודש בזמנו ואפי' באו בסוף חדש וכו'. אם עמדו העדים בעדותן וכו' מקדשין אותו וחוזרין ומונין לאותו חדש מיום ל' הואיל ונרא' הירח בלילי עכ"ל ואף שפסק זה הוא תמוה מכמה אנפי שאין להאריך בהן בפרט מ"ש בסוף פ' הנ"ל שאם באו בניסן ותשרי קודם חצי החדש שמעברין ואף שאכלו ביוה"כ לא משגחינן עליו והוא דבר תימה ועוד יש לפקפק הרבה וכבר עמד עליו במקצת הלח"מ ע"ש מ"מ ראיה גדולה היא לדברי רמב"ם מסוגיין דאף לאחר שעיברו החדש חוזרין ומקדשין אותו למפרע:
הדרן עלך פרק ארבעה ראשי שנים