ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר. כתב הרב במשנה למלך פ"ק דהלכות פסח הלכה ה' ודע מה שקשה לי בדברי הירושלמי דמשמע דמן הסברא השוחט על חמץ נפסל הזבח כיון דעבר אהורמנא דמלכא אי לאו דגלי קרא שקראו זבחי כדתני חזקיה אף לאחר ששחטו על חמץ ובפ"ה דמנחות אמרינן מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא ותרצו מצה תהיה הכתוב קבעו חובה ע"כ הרי דאיצטריך קרא לפסול וצ"ע והנה קושיא זו לאו אהירושלמי לבד יצאה כי אם אף על הבבלי דבפ"ק דתמורה דף ד' ע"ב פליגי אביי ורבא אביי סובר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד מהני דאס"ד לא מהני אמאי לקי ורבא אמר לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וקשיא לרבא תהיה ל"ל תיפוק ליה דמסברא לא מהני אך נ"ל דמעיקרא ליתא להך קושיא דתוספות כתבו במנחות שם בד"ה כי קמיבעיא לי לעכב תימא מאחר דכתיב זאת תורת המנחה אייתרו ליה מצה דכתיב במחבת ומאפה לעכב ותי' דוחק כמ"ש תוספות בעצמם ונ"ל דהיינו דקשיא ליה לעכב מנ"ל דמצה דכתיב במחבת ומאפה ה"ל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וליכא למילף מהיקישא דזאת תורת בשלמא למצוה ילפינן מדכתיב בתריה מצות יאנל כמ"ש שם רש"י בד"ה דכתיבה וכו' ומשני דכתיב תהיה יתירא במחבת למילף מינה שאר מנחות באם אינו ענין ומצה דמאפה לשום דרשא א"נ איצטריך למעט דלא למיעבד חלוט דלמצוה נפקא לן ממצות תאכל דמיותר והיינו דקאמר הש"ס בבבלי ביבמות דף מ' לעולם אימא לך חלוט מצה היא ולהכי תני ביה קרא לעכב וכתבו תוספות הך לעכב לא הוי כלעכב דעלמא דמהיכי תיתי לעכב דלמא למצוה הוא דאמד רחמנא דלא ליעבד חלוט אלא לעכב כלומר דבעינן מצה מעלייתא ולא חלוט ע"כ וכ"כ במנחות שם ולפמ"ש ניחא דמצה דמיותר במאפה מוקמינן למעט חלוט ומצות תאכל לעכב והשתא ל"ק לרבא ולהירושלמי תהיה ל"ל דה"א דמצה דמחבת ומאפה דהוו ב' כתובים למעוטי קאתי שאר מנחות דמצה אינה אלא למצוה ואי עביד מהני אך קשה דבמנחות משמע דבעינן מצות תאכל למצוה לכל המנחות וביבמות אמרינן מצות תאכל מיותר למעט חלוט וי"ל ביבמות תאכל יתירא קדריש וע"ש ברש"י בדף ל"ט ע"ב בד"ה מצות תאכל ואין להאריך מיהו אי קשיא הא קשיא לי אמ"ש תוספות בפרקין בדף ס"ג בד"ה השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ ותימא הא קי"ל כרבא כל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואין להקשות א"כ בכל מקום דאמרינן בש"ס תינח למצוה לעכב מנ"ל נימא כיון דמצותו בכך ממילא אי עביד לא מהני די"ל דדוקא בכה"ג דלקי עליה הוא דאמרינן דלא מהני ובלי ספק דתקפה עליו משנתו ולא זכר דברי הירושלמי דמקרא יליף דכשר גם מ"ש מהרש"א בתוספות הנ"ל וז"ל לכאורה הא שינה עליו דכתיב לא תזבח על חמץ וגו' וכתיב לא תשחט על חמץ וגו' וי"ל דבכה"ג לית לן למימר דשינה הכתוב עליו לעכב אלא דשינה עליו לעבור בב' לאוין ולא אמרינן דשינה עליו לעכב אלא כגון הני דליכא למימר בהו לטפויי לאוי קאתי ע"כ תימא דאנן תנן במתניתין השוחט את הפסח על חמץ עובר בלא תעשה ולדברי הרב הל"ל עובר בשני לאוין ואף הרמב"ם לא כתב דסופג שמונים ולא לישתמיט תנא דליתני סופג שמונים ואדרבה אני אומר דזהו כוונת תנא דמתניתין דתנא השוחט את הפסח וכו' דמקרא מלא הוא ועיקר כוונתו למעט דאינו חייב אשאר זבחים א"כ הל"ל אינו חייב אלא השוחט פסח אלא קמ"ל נמי דאינו עובר עליו אלא בל"ת ולא בב' לאוין. ועיד עיקר תירוצו תמוה מ"ט נוקמי לקראי ללאוי יתירי הא קי"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמיה בלאוי יתירי והכא איכא לאוקמי לעכב ועיין בחגיגה דף י' ע"ב אבל האמת יורה דרכו דהני קראי צריכה לא תזבח לסמוך ענין לו ולא ילין חלב חגי כדי לחייב אף המקטיר כדאיתא בבבלי דף ס"ג ע"ב. א"ר פפא הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין ופירש"י דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי ואיצטריך לא תשחט לסמוך לו לא ילין לבקר זבח חג הפסח דסד"א מדלא כתיב על חמצך אפי' יש לאחד בסוף העולם חייב קמ"ל דוקא הנך דקיימי בלא ילין על הבשר אם יש להן חמץ חייב עליהן ולא על אחרים וכמפורש שם בבבלי דף הנ"ל ומ"ד דפטור על הקטרה דלא מקיש ליכא לאקשויי תרי קראי ל"ל די"ל הא מסיק בבבלי דף ס"ד מאן דלא מקיש היינו אליבא דר"ש ולדידיה איצטריך תרי קראי לחייב אשאר זבחים במועד ועמ"ש בסמוך: