רמ"א משש שעות ולמעלן מדבריהן. והא דקאמר בבבלי דף ד' ע"ב דכ"ע מיהת חמץ משש שעות ולמעלן אסור מנ"ל משמע דאף ר"מ סובר דמשש שעות ולמעלן מדאורייתא י"ל דסובר הבבלי אס"ד מדרבנן הוי שעה ששית לר"מ א"כ גזרה לגזרה דבין ששית לשנים עשר ודאי לא טעו אינשי ול"ל האי תירוצא דמשני הש"ס לקמן:
זה י"ד. והא דמפרש לה ראשון לשבעת ימים משום דמפרש לא תאכל עליו חמץ על עשייתו דאי על אכילתו ל"ל תיפוק ליה מדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא וגו' אלא ודאי על עשייתו קאי והיינו י"ד וקמ"ל קרא ביום הראשון דאפילו קודם לעשייתו אלא מזמן דכשר לשחיטת הפסח לא יהיה חמץ קיים והיינו דדריש מאך חציו אסור וחציו מותר דה"א דאך אתי למעט הכל רק שעה אחת בראשון בי"ד ישבית כר"מ אבל השתא לא תאכל עליו חמץ דרשי' אך למעט חציו. ובזה יש ליישב קושית תוס' בדף ה' בד"ה דברי ר"י וכו' ועיין במהרש"א שם:
מיעטו שאינו בחמץ. כתב הרמב"ן בפי' התורה בפ' כי תשא כל אכין ורקין ימעטו בדבר המצוה בו כמו אך את שבתותי תשמרו למעט פיקוח נפש שדוחה את השבת אבל למעט מאך שמלאכת המשכן אינו דוחה את השבת אי אפשר שאדרבה זה ריבוי הוא ע"ש ומביאו הרא"ם שם ותימא דהכא משמע דבכל ענין מיעוט נקרא אם ימעט דבר מה כגון הכא שממעט יום י"ד מאכילת חמץ אע"ג שבגוף המצוה ריבוי הוא וכה"ג אך דשבת אם ממעט מלאכת המשכן משבת מיעוט איקרי: