אם חושש את מעיר לעיר את חושש וכו'. כתב הרמב"ם פ"ב מהל' חמץ אין חוששין שמא גררה חולדה חמץ למקום שאין מכניסין בו חמץ שאם נחוש מבית לבית נחוש מעיר לעיר ואין לדבר סוף ע"כ וכתב הה"מ ורש"י פירש שאין חוששין כשבדק זוית זו וכו' כדפרישית במתני' ע"כ ופירוש רבינו עיקר ויפה כיון עכ"ל הה"מ ואני תמה שפי' רש"י הוא דברי רבי יוסה והוא מסכים ללשון המשנה ופירוש הרמב"ם הוא דברי רבי יונה וצריכין להגיה במתני' וגם צריכין לומר שאם לחוש מעיר לעיר נחוש מבית לבית ושלא כדברי הרמב"ם וצ"ע וע"ש בכ"מ. ואפשר לומר דרבי יונה סובר דאמקום שמכניסין בו חמץ קאי ורבי יוסה סובר דאבית בדוק קאי:
אם חושש את ממקום למקום את חושש מבית לבית. מדברי שניהם ללמוד דממקום למקום דתני במתני' הוא רחוק יותר מבית לבית ותוספות כתבו בבבלי דף ט' ע"ב בד"ה ולא חיישינן לחולדה הא לא פריך דניחוש לחולדה אפילו מבית לבית דא"כ אין לדבר סוף דאי אפשר שלא יבדוק אחד קודם חבירו ואיכא למיחש שמא הביאה החולדה מבית שאינו בדוק לבדוק אלא ממקום למקום באותו בית פריך כלומר ולא חיישינן לחולדה באותו בית עצמו ע"כ ותימא מאי פריך הש"ס כיון דכבר אמרנו דממקום למקום דמתני' לאו באותו בית איירי אלא במקום רחוק א"כ דלמא מודה התנא דממקום למקום באותו הבית חיישינן: