לא מפני וכו' קצרה ונעשית ארוכ'. קצת קשה למה אין פותחין בקצרה ונעשית ארוכ' הא לאו נולד הוא שהרי שכיח הוא שקטן גדול יהי' ומפורש לעיל דבר דשכיח לאו נולד הוא וי"ל:
אלא שהנדר טעות. וקשה לשמואל דמוקי לעיל והא דאר"מ יש דברים שהן כנולד וכו' משום נדר טעות תרי זימני נדר טעות למה לי. וקושיא זו כבר מקשו לה בבבלי ואסיק בקשיא. וכתב הרא"ש אף להגורסי' במתני' דלעיל ואין חכמים מודים לו ליכא לשנויי דאתי למסת' כרבנן דבלא"ה יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד בהיתה לבנה מודה ר"מ דלא שייך למגזר אטו כעור' כדגזרי' הכא מת אטו לא מת ע"כ. ודבריו תמוהים כיון דקיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו איצטרך למסתם דהלכה כתכמים ותירץ השני נמי קשיא לי אי הלכתא כר"מ א"כ היא גופא קמ"ל דמודה ר"מ בהיתה לבנה ולא גזרינן. מיהו לפי הגירסא שלפנינו וחכמים מודים לו ודאי קשיא דלכ"ע אפילו במת מותר ולא גזרינן אטו לא מת כ"ש בהיתה לבנה. דמותר וי"ל שמואל לד"ה במת גזרינן ואסור א"כ איצטרך סיפא לאשמועינן היתירא בהיתה לבנה. ונראה דלכך אסיק בבבלי דברי ר"י בקשיא ולא בחיובחא דאיכא לשנויי כדשנינן. אלא דקשיא ליה הלכתא אהלכתא למ"ד משמיה דר"י הלכה כסתם משנ' וקיי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו:
מעשה באחד וכו'. בקונטר' פירשתי חסורי מחסר' וכו' וכ"ה בבבלי ומסיים שם אפילו קצרה ונעשית ארוכה. וקשה הא בקצרה ונעשית ארוכה ודאי ליכא למימר דהיתה ארוכה מעיקרא ולמה לא יהיה כנולד ואפשר דסובר ר"י קצרה ונעשית ארוכה שכיח הוא וכמ"ש בסמוך בחו' בד"ה לא מפני וכו' א"נ י"ל שאף מה שמתגדלת אח"כ כבר הוא בכח האדם הקטן אף שאינו בפועל והראשון נראה עיקר: