לית הדא פליגי על ר"י. וקשה הא מסקינן לעיל ר"פ הנודר מן המבושל דאף רבי יאשיה מודה דלא אזלינן בתר לשון תורה אלא לחומרא וכיון דהכא לשון בני אדם לחומרא לכ"ע אזלינן בתר לשון בני אדם א"כ אף לרבי יאשי' קשיא מתני' וי"ל דהש"ס רוצה לדייק מהכא דרבי יאשיה אזיל בתר לשון תורה בין לקולא בין לחומרא ודוחק:
יום זה משבת זו. וקשה מנ"ל דיום זה ליום אחד דמיא ואי משום דתנן ברישא שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך הא יום זה כיום אחד דמי קשיא הא מסיפא איכא למידק איפכא דתנן יום. אחד אסור מיום ליום הא יום זה כהיום דמי וי"ל דרישא דייק ליה טפי מדתני היום ושני בדיבורו ואמר שבת זו ולא תני כולא בבא בחד לישנא ש"מ דיום זה ליום אחד דנדא ועיי' בבבלי. וא"ח מעיקרא ס"ד דבלשון בני אדם אפי' היום משמע עם הלילה והשתא פ"ד דאפילו יום זה אינו אלא עד שתחשך וי"ל דודאי השתא נמי סובר דיום זה משמע עם הלילה אבל לא. מעת לעת: