דרגש נזקפת אינה נכפית. בקונט' פירשתי נזקפת על צדה וכ"פ רש"י והר"ן במ"ק. והרא"ש כתב בפירושו דרגש לא היה כופהו אלא זוקפו כלו' מניחו כמו שהוא זקוף וא"ל זוקפו על צדו דא"כ הל"ל זוקפו ודיו כדאמרינן לקמן גבי מטה שנקליטיה יוצאין ועוד לקמן ניחא שמן הדין צריכה כפי' אלא שאינו יכול מפני הנקליטין אבל הכא יכפה אם היא טעונה כפי' ואם אינה טעונה למה צריך לזקפה ע"כ. הנה הראיה הראשונה קשיא אדמסייע ממימרא דר' יעקב תיקשי ליה מברייתא גופא לפירושו ליתני א"צ לכפותו ותו לא כדתניא בסיפא גבי מעה המיוחד' לכלים. ומאי דקשיא ליה יכפה אם היא טעונה כפי' י"ל דסגי בזקיפתו שניכר בזה כפייתו משא"כ בשאר מטות ועוד מדקאמר רשב"א שומט קלמנטרין שלה ודיו משמע דלהקל על הת"ק קאתי ואס"ד דת"ק אינו מצריך כפיי' כלל רשב"א להחמיר קאתי א"כ מאי ודיו דקאמר. גם מ"ש הנ"י במ"ק רשב"א אומר מתיר קרביטיו לא סגי ליה בזקיפה אלא מתיר הקשירה שבין הירועות והאמצעי ומיד הוא נופל לארץ והזרועות עומדים במקומן ע"כ. משמע מדבריו שרשב"א מתמי' וקשה הרי מפור' כאן שרשב"א מיקל מדקאמר דיו וצ"ע:
מטה שנקליטיה עולין וכו'. עמ"ש במ"ק דף ו' ע"ב בתו' בד"ה מטה וכו':