בספר תורה של יחיד קידש א"ל אינה מקודשת. וקשה האי ס"ת היכי דמי אי בס"ת שלו מ"ט אינה מקודשת הא תנן סוף ביכורים מוכרי' ס"ת לישא אשה ולכדי חייו כ"ש אם קידש בה אשה שמקודש' ואי בס"ת של אחרים פשיטא דאינה מקודשת. ואפשר לומר דאיירי בס"ת שלי ומש"ה אינה מקודשת כיון דאינו רשאי למכר' לכתחילה ודמיא לאיסורי דרבנן וכדעת הרמב"ם ועיי' בא"ע סימן כ"ת. ולא ראיתי להפוסקים שהזכירו דין זה דמקדש בס"ת. כתב הר"ן פ' האיש מקדש יש מי שאומר אם קידש בסחורה שיש לו שותפות בה שהיא שוה ב' פרוטות מקודשת שהרי אחד מהם שלו ול"נ דכיון דא"ל התקדשי לי בזה בכולא קדיש בפלגא לא קדיש עד שיאמר התקדשי לי בחלקי שבסחורה ע"כ. משמע אי אמר בחלקי קדיש וכ"מ בש"ע א"ע סימן כ"ה סי"ח ע"ש וקשה הא בס"ת של רבים כמאן דאמר לה בחלקי דמיא שהרי הכל יודעים שאין לו אלא חלק בה ואפ"ה אינה מקודשת וקשי' בין לי"א בין להר"ן. מיהו לדעת הר"ן י"ל הא דאינה מקודשת היינו משום דס"ת צריכא שומא וכל דבר של שותפין הצריך שומא אם קידש בה אשה אינה מקודשת וכמפורש שם אך מלשונו משמע דאפילו בדבר הצריך שומא אם אמר בחלקי מקודשת וצ"ע: