ארבעה הוא אינו מיחל דברו וכו'. משמע דמדברו יליף ותו' כתבו בחגיגה דף יוד בד"ה לשמואל לית לי' פירכא והא דדרשי' פ"ב דנדרים דף ט"ז אבל מיחל הוא חפצי שמים התם מדברו נפקא לי' ע"כ. וקשה הא דאחרים מוחלין לו נמי מדברו יליף כמפורש בסוגיין. גם לא ידעתי איך אפשר למשמע מלא יחל דאחרים מוחלין וכי נאמר היכא דכתיב לא תאכל שאחרים מאכילין לו. ולענ"ד בנדרים יליף לי' מלה' אפילו נדר לבטל המצוה לא יחל דברו וכ"מ שם בגמרא וע"ש בר"ן בד"ה הא דאמר וכו' וזה ברור. ודברי תוס' קשיא להלמם. ולולי דמסתפינ' אמינא שצ"ל הכא מדברו נפקא לי' וצ"ע:
באפי נשבעתי חוזר אני בי. נראה דאיכא בינייהו לר' יהושע סגי בחרטה לחוד ולשמואל בעינן פתח דוקא דהיינו שאחרים פותחין לו פתח אבל בחרטה לא מיהו בפתח לחוד סגי ולחנינא דאמר פעמים שאינו מקיים בעינן תרתי פתח וחרטה. גם הפוסקים חלוקים בדינים אלו ועיין בי"ד סי' רכח סעיף ז':