1
הוון בעי מימר מלוח לעולם הא מלוח לשעה לא צריך טעם מאי נפקא מיני' אי מלוח לשעה הוי מלוח או לא הא בנדרים אין חילוק ונ"ל דקאי אהא דקיי"ל מלוח הרי הוא כרותח אי אפי' מילוח לשעה הוי כרותח או לא. ולפי מאי דמסיק דמלוח לשעה הוי מלוח א"כ אף מלוח לשעה הוי כרותח. וזו ראי' גדולה לפיר"ת דכל מליחה שמולחין לקדרה מיקרי אינו נאכל מחמת מלח ודלא כי"א דלא מיקרי רותח אלא כגון עיבוד שמולחין אותו הרבה לצורך הדרך ועיי' בטי"ד סי' צא: