והרי המקוה יוכיח. וקשה שאני מקוה שאינו מטהרתו למפרע שכל טהרו' שנגע בהם עד שלא טבל בטומאתן הן לכך אינו בדין שתטהר על העתיד משא"כ בהפרת נדר שעוקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה נדר כלל וי"ל אף הבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא כמ"ש הרא"ש בפרקין בפסקיו והר"ן דף ע"ה ע"א בד"ה דאתפי' וכו' ע"ש. והרמב"ם כתב פי"ג מה"נ שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחלתו ומפירו ע"כ. לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דאיכא למפרך איוכיח שאמרו ממקוה וע"ק דבבבלי שם גרסי' איבעי' להו לר"א מיחל חלין ובטלין א"ד לא חלין כלל מאי נ"מ כגון דאתפיס אחרינא בהדין נידרא אי אמרת חלין הויא תפיסותא ואי לא חליו ליכא ממשא ואס"ד שהבעל והאב עוקר הנדר מעיקרו השתא אי כבר נדרה ותפיס אחרינא בנדרה כשהפר האב נתבטל השני כ"ש כשהפר האב קודם חלות הנדר. ואף לפמ"ש הלח"מ שם שהרמב"ם סובר שלענין זה הבעל מיגז גייז שאינו עיקר אלא מה שתלוי באשה אבל מה שתפס אחרינא בנדרה אינו עוקר ע"ש. מ"מ כיון שבהפר' עוקר הנדר ודאי דלא מהני תפיסתו דאחרינא. גם לדעת הרמב"ם קשי' קושית הר"ן שם בד"ה הא כדאיתא וכו' ומה שתי' הכ"מ שם אינו נוח לי שלשון הרמב"ם לא משמע כדבריו. ועוד אס"ד דסובר דהבעל מכאן ולהבא הוא מיפר לא ה"ל לפרש הא דאמרו פ"ד דנזיר בעל מיגז גייז היינו שאינו עוקר אלא מה שתלוי באשה לבד וכמ"ש הלח"מ שם אלא ה"ל לפרושי כפשט' דמיגז גייז מכאן ולהבא וצ"ע: