ע"ד דר"ע מי מיפר לה. כתב הר"ן דף ע"ה ע"א בד"ה כשם וכו' ומסתפקא לי כיון דיבם לא מצי מיפר אב במקום יבם מן האירוסין אי מצי מיפר אי לא ולא ידענא אכרעותא וכו' מיהו נ"ל דנדרים שנדרה בבית אביה או בעודה ארוסה מצי מיפר לה וכו' מיהו נדרים שנדרה ברשות יבם אכתי מספקא לי וכו' ע"ש. ותמיהא לי שפשיט מדנפשיה ולא ראה שספיקו בעיא דלא איפשיטא בסוגיין. גם הראיה שהביא הר"ן מדב"ש ע"ש. לא ברירא לן דהשתא דקיי"ל שהארוס האחרון מיפר נדרים שנראו לראשון וביבם ספיקא הוא איך יפר האב לבדו ולא דמיא להא דב"ש. וגדולה מזו אני תמה ממ"ש הרמב"ם פי"א היתה יבמתו נערה מאורס' לאחיו ואביה קיים אין היבם ואביה מפירי' נדריה כאחת אלא האב לבדו מיפר כל שתדור ואפילו עשה בה היבם מאמר אינה כנער' המאורסה ע"כ. ובלי ספק שלא זכר הר"ן דברי הרמב"ם אך גם על הרמב"ם קשה מסוגיין דמיבעי' לן הך מילתא. ואפשר דהרמב"ם לא קאמר אלא בשלא עשה בה מאמר אבל משעשה מאמר מודה שאין האב מיפר. אך בדברי הטור סימן רל"ד מפורש בהיפך שכתב ואפילו יש לה יבם שזקוקה לו ועשה בה מאמר מיפר האב לבדו וצ"ע:
אפילו אשם תלוי אין לה וכו'. וקשה הא רישא דברייתא ימים שבינתיים בעלה זכאי במציאתה ובהפרת נדריה כללו של דבר ה"ה כאשתו לכל דבר דר"י רמ"א בעילתה תלוי משמע דאף הפרת נדריה תלוי' וי"ל: