מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם. וקשה למ"ד לשון נכרים הם א"כ קונם הוא כאומר קרבן א"כ ודאי דמהני דהא תנן לקמן פ"ג נטיעות אלו קרבן וכו' אין להן פדיון. ש"מ דהקדש הן כיון דאמר לשון קרבן ואפי' למ"ד לשון חכמים הן כיון דגם בהקדש כתיב קדש לה' א"כ למה לא יהא הקדש כאומר קרבן כי היכא דלא לימא קדש לה'. וכה"ג קשיא נמי אהא דמשני לעיל בהקדשות היכי לימא הנדר וכו' הא מיהת קונם ליהווי כינוי הקדשות דהא בהקדש בדק הבית איירי כמש"ל בתו' בד"ה וכו' מיהו הא איכא לשנויי דהקדש בדק הבית בכלל חרמין הם ולמ"ד לשון חכמים הם מצי למימר חרק וכו' וע"ק מאי בעי למפשט מדתניא קונם נכסי עלי נכסיו אסורין ש"מ דהקדש הן דלמא אסורין מטעם נדר גם לשון עלי משמע דבנדר קאמר וצ"ע:
הדא אמרה שקדש קורדם. וקשה מאי זאת אומרת דקאמר פשיטא שקדש קורדם כשאר נדרים וא"ל דה"ק שקורדם קדש וצריכה פדיון. צריך טעם למה יהי' צריך מ"ש מאומר קונם ככר זה עלי דהוי נדר. גם לקמן פ"ד במתני' א"ל השאילני פרתך וכו' משמע בכה"ג הוי לשון נדר:
הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם. כ' הרמב"ם פ"ק מה' נדרים וכשם שאוסר עצמו בכנויין כך אם הקדיש בכינויין ה"ז הקדש וכ' הכ"מ והלח"מ דהכי משמע בגמרא ע"ש. ול"נ שהדבר ברור דמסוגיין יליף לה הרמב"ם ז"ל: