העכו"ם. אמור אף הכא כן. כפי' השני שבקונטרס נראה דלשון הש"ס הכי משמע וכן משמע בבבלי בסוגיין בני ישראל נוזרין ומקריבין קרבן ואין עכו"ם נוזרין ומביאין קרבן יכול לא יהו נוזרין כלל תלמוד לומר איש אמר אי משום קרבן לאו מהכא נפקא ליה אלא מהתם לעולה פרט לנזירות. ש"מ אי לאו דכתיב איש היינו ממעטין מבני ישראל שאין נוזרין כלל. והיינו דקשיא לתו' וז"ל וא"ת כיון דעכו"ם אמעיטו לגמרי מנזירות א"כ ל"ל לעולה פרט לקרבנות נזירות ר"ל כיון דמסיק איש כתיב איידי דכי יפליא קשיא לא לכתוב איש ולא איצטרך לעולה. והרב בס' א"מ כ' לא ידעתי מאי קשיא אי לאו לעולה ה"א בני ישראל אתי לקרבן נזירות לחוד כו' וכ"מ מנחות דף עג ע"כ. ולפמ"ש מבואר דליתא. ומ"ש דכן משמע במנחות. אף דפשטא הכי משמע. רש"י לא פי' כן שכ' בד"ה אי מהתם מאשר יקריבו לה' לעולה ה"א קרבן נזירות הוא דלא ליתי חטאת עולה ושלמים אבל נזירות חלה עליו קמ"ל כי יפליא שאי' נודרין כלל דאפי' נזירות לא חל עלייהו כלל. אך בזה דברי רש"י תמוהין דודאי מעולם לא עלה על דעת שיהו העכו"ם מביאין חטאת שחטאת לכפרה ואין לעכו"ם כפרה ואף שלמים טעונין תנופת בעלים ואין נכרים מניפין כמפורש מנחות דף סא ע"ב. ונראה לכך ממעט מלעולה קרבן נזירות דס"ד עולה לחוד יקריב ודי בה דהא תנן אם גילח על אחת משלשתן יצא. והשתא ניחא דלא תיקשי לר"ע דמוקי לקרא לעולה שאין מביאין אלא עולה כמפורש במנחות שם מנ"ל שאין העכו"ם נוזרים אלא דר"ע סובר איש לאו דרשא היא ומבני ישראל ממעטינן הכל. וכ"נ מדברי הרמב"ם דבפ"ג מה' מעה"ק פסק כר"ע ופ"ב מה"נ כתב העכו"ם אין להן נזירות שנאמר דבר אל בני ישראל. ש"מ דמבני ישראל לחוד ממעטינן הכל. והתוי"ט מייתי דרשא דלאביו ולאמו לא יטמא ע"ש וקשה הא לא קאי הכי כמפורש בש"ס וצ"ע: