אכל בקדשים לאחר ס' יום כו'. כ' תוס' דף נה משמע ביום ס"א אוכל בקדשים וכן הוא לשון התוספתא ואוכל בקדשים מיד לאחר ס' וקשה הא תנן לעיל פ"ג מי שנזר ב' נזירות מגלח הראשונה ביום ל"א והשניה ביום ס"א וא"כ לא היה אוכל בקדשים עד יום ס"ב שהוא יום הבאת קרבנותיו וי"ל כיון דתנן אם גילח ביום ל' יצא ש"מ מדאורייתא מגלח ביום ל' והכא משום אכילת קדשים הקילו בשני תגלחות הראשונות ולפ"ז אוכל ביום ס' גופיה דהא תנן לעיל אם גילח השניה ביום ס' חסר אחת יצא ע"ש שדחקו מאוד בזה. ועי' בתי"ט. ול"נ בתגלחת הראשונה שיש שם שני ספיקות ספק תגלחת מצורע וספק תגלחת נזיר טמא ובשניהן א"צ להמתין יותר משבעה אלא משום ספק נזיר טהור צריך להמתין ל' דה"ל תרי נגד חדא הלכך אוקמוה אדאורייתא ומגלח ביום ל' אבל תגלחת השניי' אין לספק בנזיר טמא שאם טמא היה כבר יצא בתגלחת הראשונה אלא שהוא ספק תגלחת מצורע וספק נזיר טהור דה"ל חד נגד חד הלכך צריך להמתין עד יום ל"א שהוא יום ס' ומביא קרבנות מצורע ביום ס"א. ומתחיל למנות מיום ס"א אבל מיום ס' לא אע"ג דתנן לעיל יום ל' עולה לכאן ולכאן הכא שאני שאם הוא תגלחת מצורע ה"ל יום התגלחת בכלל ימי ספירו שאין עולין לו שכל זמן שלא העריב שמשו אסור בתשמיש הלכך אינו מתחיל למנות עד יום ס"א ומגלח תגלחת שלישית ביום צ"א ותגלחת רביעית ביום קכ"א ואז מותר לשתות יין כו' ולכך תנן ומותר לשתות יין לאחר ק"כ יום. והתי"ט כ' בד"ה ושותה כו' וקשה כיון דמגלח ביום ס איך נאמר שמנינו מתחיל מיום ס"א הא תנן לעיל אותו יום עולה לכאן ולכאן ודחק מאד ע"ש. ואני אומר אגב חורפי' לא דק דלא דמיא תגלחת מצורע לתגלחת נזיר וכמ"ש והוא נכון וברור: