אבל הסככות כו'. ע' בקונטרס והרמב"ם פי' סככות צללי' אם היתה טומאה תחת ענפיהם ועבר הנזיר תחת אלו הענפים וכו' ע"ש. נראה דסובר סתם סככות ופרעות אין אהל שלהם אהל מעליא מדאורייתא כדאמרי' נדה דף ס הלכך אפי' עבר הנזיר תחת הסכך שהטומאה תחתיו אינו מגלח שהטומאה אינה אלא מדרבנן אבל כשיכול לקבל מעזיבה יש בו טומאה דאורייתא כמ"ש הרמב"ם פי"ג מהט"מ. וברמב"ם פ"ז מה"נ יש ט"ס וצ"ל אי שהאהיל עליו ועל הטומא' שריגי' וכו':
אהל ורובע עצמות. ע' בקונטרס ונראה דפי' שני עיקר דבבבלי דף נג ע"ב מסיק דרובע עצמות תני סיפא לאשמועי' דמגלח על מגעו ועל משאו ורביעית דם תני לאשמועינן דאינו מגלח על מגעו ועל משאו. וקשה מאי דוקיא לומר כן א"ו מדתני רביעית דם ואהל של רובע עצמות ש"מ ברביעית דם אף על מגעו ועל משאו אינו מגלח אבל רובע עצמות דוקא על אהלו אינו מגלח אבל על מגעו ועל משאו מגלח. וא"ל מדנקט אהל באמצע דייק הכי דהא הך תנא לא קפיד אסדרא ברישא תני תחלה חצי קב עצמות והדר תני חצי לוג דם ובסיפא תני איפכא. וכ"ת א"כ קשיא לא ליתני רביעית דם כלל וממאי דתני אהל של רובע עצמות שמעינן אבל רביעית דם כלל לא י"ל סד"א תני רובע עצמות וה"ה רביעית דם. מיהו הא י"ל ר"י ורשב"ל פליגי בהנך שני פירושים ע"ש בגמרא. ומ"ש רש"י שם בד"ה אי לא כו' אבל על מגעו מגלח וכגון דלא איקמח איקמוחי ויש בו עצם כשעורה ע"כ. תימא לזה לא צריך משנה יתירה דהא מפורש ברישא עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ועוד רובע הקב ל"ל וצ"ע: