שלשה. עד דלא יתברינה כו'. בקונטרס קצרתי. ועיקרן של הדברים היא בבבלי סנהדרין דף סב. דאמרי' התם גבי שבת דרשינן קרא דועשה מאחת מהנה דה"מ למכתב ועשה אחת מהנה א"נ ועשה מהנה א"נ ועשה אחת אלא למדרש על אחת ועל מקצת מאחת ועל מקצת מהנה ומדסמכינהו להדדי למדרש על אחת שהיא הנה ועל הנה שהיא אחת וגבי ע"ז דרשינן אחת זביחה מאחת מקצת סימן הנה אבות זיבח וניסך כו' מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון ע"ז ושגגת עבודות הנה שהיא אחת שגגת ע"ז וזדון עבודות ופריך שגגת ע"ז אי אפשר או מזיד הוא או דלאו כלום הוא ע"ש. והשתא ר' יוחנן הכי פריך אי אמרת שאינו חייב על חילוק מלאכות אלא אחת יש כאן אחת כלומר הנה שהיא אחת שאפי' עשה הרבה עבודות בזדון ע"ז אינו חייב אלא אחת ואין כאן הנה כלומר אחת שהיא הנה. מן דתברה בידיה ואמרת לחייב על כל אחת יש כאן היה כלומר אחת שהיא הנה דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות ואין כאן אחת כלומר הנה שהיא אחת שאי אפשר למצוא אלא בשגגת ע"ז וזדון עבודות ובשגגת ע"ז אין כאן איסורא כלל וכיון דליכא לקיומי קרא דמאחת מהנה בע"ז מסתבר טפי לומר דהשתחויה ללאו יצאה מלומר דהוי יצא מן הכלל דא"כ כללא למה לי אלא ללמד שאם עשאן לכולן בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת. והיינו דמסיים בירושלמי שבת ר"פ כלל גדול והיכן בע"ז בעבודתה בעבודות הגבוה בהשתחויי' בעבודתה לחייב על כולהן אחת בעבודת הגבוה לחייב על כל אחת ואחת בהשתחוייה לחייב על מקצתה כן נראה הגי' הנכונה וה"פ בעבודתה הנה שהיא אחת דאף שעשה עבודות הרבה מעבודות שעובדין אותה בהן בזדון ע"ז ושגגות מלאכות אפ"ה אינו חייב אלא אחת. בעבודת הגבוה היא אחת שהיא הנה שאם עשה עבודות הרבה מעבודות גבוה בהעלם אחת בזדון ע"ז ושגגות מלאכות חייב על כל אחת ואחת מאחת ואפי' מקצת אחת היינו שלא השתחוה בפישוט ידים ורגלים אפ"ה חייב. מיהו בירושלמי סנהדרין פ' ארבע מיתות גרסי' אע"ג דרשב"א אומר זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת מודה שאם עבדה בעבודתה בעבודות גבוה בעבודת השתחויי' שהוא חייב על כל אחת ואחת. לפ"ז נראה דה"פ והיכן בע"ז שיהא חייב על כל אחת ואחת כגון בעבודתה כו'. אך סוף הסוגיא לא משמע אלא כדפירשתי. וא"ת בבבלי שם משמע מ"ד חייב על כל אחת ואחת סובר דקרא דועשה מאחת מהנה לא קאי אע"ז וכדפריך רב יוסף שם וי"ל היינו אי דרשינו השתחוייה יתירא לחלק אבל בסוגיין משמע מאן דמחייב על כל אחת ואחת מקרא מאחת מהנה יליף ושפיר השיב ר' יוחנן. ור' זכאי סובר כסוגיא דכריתות שיש למצוא שגגת ע"ז א"נ מפרש לקרא כדכתיבנא. וסוגיית הבבלי והירושלמי הפוכות דבירושלמי קאמר ר' זכאי דחייב על כל אחת ור"י קאמר שאינו חייב אלא אחת ובבבלי שם אמרי' ר"ז אמר אינו חייב אלא אחת ור"י אמר דחייב על כל אחת. ובקונט' הגהתי בדר' זכאי והשתחוה. משום דקשיא אמאי יגרע השתחוייה משאר עבודות. בשלמא אי ס"ל דאינו חייב אלא אחת ניחא דסובר השתחוייה אינה בכלל שאר עבודות וכמ"ש רש"י סנהדרין דף סג ע"א וע"ש בתו' אבל לגירסתינו אין חילוק בין השתחוייה לשאר עבודות. מיהו י"ל לפמ"ש לשיטת הירושלמי סובר ר"ז דחילוק מלאכות בע"ז ילפי' מאחת מהנה א"כ צ"ל השתחויי' ללאו יצאה הלכך ל"ג השתחוה בדברי ר' זכאי. ועמ"ש לקמן בסוגיין בד"ה השתחוה כו" ותימא על הרמב"ם ז"ל שכ' פ"ז מה' שגגות חילוק מלאכות דע"ז ילפי' מאחת מהנה א"כ צ"ל דהשתחווי' ללאו יצאה וכדא"ר יוסף סנהדרין דף סב ובהלכות ע"ז פ"ז כ' דהמשתחוה לע"ז חייב כרת וצ"ע: