חד אמר ר"י כב"ש. בתוס' בסוגיין מסקי אי אמרי' ר"י כב"ש איירי בשנטמאת סוף ל' יום שנהגה בא"י ע"ש. וקשה כיון דהנך ל' יום אינן אלא קנסא ולא החמירו לקנסו יותר משלשים יום איך יעלה על הדעת שהטומאה שאירע בהן תסתור הכל. וכי עדיף מנטמא ביום מלאת שאינו סותר אלא ל' והנטמא תוך אותן ל' נמי אינו סותר אלא ל'. דדוקא לב"ה דאמרי דצריך לנהוג בא"י כפי נדרו הלכך אם נטמא דינו כנטמא תוך נזירות משא"כ לב"ש לכך נראה דסובר הש"ס ודאי לכ"ע סוף שבע שנים עלתה ונטמאת ביום מלאת וסתרה הכל והיתה נזירה י"ד שנים ולב"ה אין אנו צריכין לומר דנטמאת דבלא"ה היתה נוהגת עוד ז' שנים בא"י. ומשני א"כ דטעמא דר"י משום דנטמאת ביום מלאת סותרת הכל קשה י"ד שנים ול' יום ה"ל למימר דודאי מה שנהגה בא"י ז' שנים לאחר הטומאה לא מהני ואין עולין בשביל ל' יום אלו דאין כאן קנס אלא דינא כך הוא. ובבבלי מסיק עוד תנ"ה רי"א משום ר"א זאת תורת הנזיר התורה אמרה ביום מלאת תן לו תורת נזיר ע"כ והתוס' מחקו שאין לו ענין לכאן. ולפמ"ש ניחא דמייתי סייעתא דסובר ר"י יום מלאת אינו סותר אלא ל' א"כ אף שנטמאת ביום מלאת אינה נזירה אלא ז' ול' יום. ומ"ש תו' עוד שם וא"ת ודלמא ל' יום היו מובלעים בז' שנים הראשונות ע"ש לפמ"ש לק"מ כל שהיתה נוהגת מנזירות מצד החיוב אינו עולה לקנסא דא"י: