ולמה לא יליף מנזיר טמא. עיין בקונט'. ולפי' קמא קשה הא ביום מלאת קיימינן ואיך ניליף מנזיר טמא שהוא תוך מלאת ולפי' בתרא קשה שאני נזיר טמא שסותר ל' יום השערות גדלין משא"כ מצורע דאמרי' דמגלח שנית בתר שבעה. ובבבלי לקמן פ"ו דף לט גרס' ומ"ט דר"א יליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה. וכ' תו' דקאי אלעיל דקאר"א תגלחת טהרה לאחר מלאת אינו סותר אלא ז' ע"כ. מיהו סוגיין משמע דקאי אהא דאמר ר"א טומאה דלאחר מלאת אינו סותר אלא ז'. וכן משמע בבבלי שם. אך קשה הא ודאי טומאה דלאחר מלאת ודאי אין שם גילוח לטהרת טומאתו ותוך מלאת דסותר ל' גזירת הכתוב הוא. לכך נראה דר"י נמי אתגלחת דלאחר מלאת קאי ופי' כמ"ש תוס' בבבלי שם. ופריך ניליף מנזיר טמא דלאחר מלאת שאינו סותר אלא ז' אע"ג דאין שם גילוח מ"מ מדמינן סתירת תגלחת לסתירת טומאה וכ"כ תו' שם ומשני שפיר דליכא למילף מנזיר טמא שאינו מגלח וחוזר ומגלח:
מה שנה בין נזיר כו'. וא"ת ודאי דיש לחלק בנזיר סתם ה"ל כלאחר מלאת ובפירש ה"ג כתוך מלאת וכדפירשתי במתני' וי"ל דמ"ש הוא מאי נינייהו מלבד הא דתנן שזה סותר ל' וזה שבעה. ומאי דקאמר נזיר מיהו אינו סותר כו' קשה מנ"ל לחלק ונראה דמקרא יליף דכתיב קדוש יהיה גדל פרע כו' ויהי"ה גימט' ל' וה"ק קרא קדוש יהיה אם ימשכו ימי נזירותו כמנין יהיה אז גדל פרע לא גידל כגון שמירט סותר אבל סתם נזירות שהוא כ"ט יום אם גילח אינו סותר: